1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 17ב
תמלול הטקסט
ב"ה, יום ב', ט' אלול, תרע"ד, גיסי דוד יחי' ולגיסי זלמן יצחק שיחי'
שלום. היום כולנו בעזרת השם בחיים שלום כה לעד. מחלת האנגינע אצל רבקה (= בתו של הכותב) הוקלה, הטמפרטורה נורמלית.
אחשוב שבמינסק תוכלו להודיע איך להמציא כסף ומכתבים לרחל ולזיאמא שיחיו. אולי תוכלו להמציא על ידי הרשות או באיזה אופן שהוא. לדעתי צריך לחתור עבור זה. קיבלתי מכתב מדוד מקייב, אודות מהרש"א שם איננו כותב מאומה, ואינני יודע אם בא או לא. כתבו משלומכם ומכל אשר אתכם טוב. היו שלום בנפשכם ונפש גיסכם.
דורש שלומכם, שלמה זלקינד, דרישת שלום באהבה רבה לאביכם המכובד ולכל בני ביתו.
הערות
הנסיבות בהן נכתבה הגלויה הן דרמטיות:
בראשית חודש יולי 1914 יצא זכאי לרוסיה כמלווה של קבוצת תלמידי גמנסיה "הרצליה" בדרכם לבלות את חופשת הקיץ עם משפחותיהם שם וב 28 בחודש פרצה כידוע מלחמת העולם ! יומיים לאחר מכן הצטרפה גם רוסיה למלחמה, החזרה ארצה הפכה בלתי אפשרית וזכאי "נתקע" ברוסיה מבלי יכולת לחזור.
הגלויה (זו וגם הבאה אחריה, הממוענות אליו באמצעות אביו) נכתבה כחודש ימים לאחר פרוץ המלחמה ומובעת בה דאגה לרחל אשתו ולזלמן יצחק, בנו של הכותב, שנותרו בא"י ללא מקורות מימון ומנותקים ליצירת קשר מכתבים. רחל גם היתה מטופלת באותה עת בבנה יעקב בן ה 3. זמן לא רב לאחר מכן הצליח זכאי "לשלוף" את רעייתו ובנם מא"י והמשפחה התאחדה ברוסיה. בחודש מרץ 1915 נולדה שם בתם חנה. בחודש אפריל 1920 חזרה המשפחה ארצה.
"קיבלתי מכתב מדוד מקייב, אודות מהרש"א שם איננו כותב מאומה", הוא הרב שלמה הכהן אהרונסון, דודן (אחי אביהן) של האחיות רחל זכאי ופרומה-דבורה לנדרס (לבית אהרנסון), רבה הראשי של קייב באותה עת. הרב ודבורה רעייתו עלו לא"י ב 1923 והוא היה לרבה האשכנזי הראשון של תל אביב.
הממוען "זלמן יצחק" הנוסף, הוא זלמן יצחק אהרנסון (הסופר "אנכי"), אחיהן של פרומה-דבורה ורחל.
