1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 18ב
תמלול הטקסט
ב"ה, יום ה', י"ב אלול, שנת תרע"ד, גיסי הנכבד מר דוד שיח' ולגיס זלמן יצחק שיח' (יח' קיצור יחיה או יחיו החוזר על עצמו כדרך ביטוי מובנית).
שלום. קיבלתי אתמול גלויה מזיאמא יח' (כאן ראשי תבות לא ברורים), כותב שהמשבר היפו נורא, הבאנקים סגורים, בחנויות אין מקיפים, הכסף אזל, כספים אין מקבלים, פועלים ותלמידים משוטטים רעבים בחוצות. מאד מאד נחוץ שתחקרו במינסק איך ובאיזה אופן יכולים להמציא להם כסף. כפי הנראה הלא הולכות אוניות מהתם להכא וכמובן גם מהכא להתם כי "רמז" קיבל גם כן מכתבים ואולי קיבלתם גם אתם מכתבים מרחל תחי', מה שלומה ומה שלום יענקל'ה שיח' ? לדעתי, אם אין היכולת בשום אופן לשלוח כסף, כתבו להתם למכריכם שילוו להם או יקיפום עד אשר תהיה הרווחה. אולי תדעו גם את בעל הבית של זיאמא יח', תודיעו לו, שיהיה בטוח שאסלק לו איה"ש (= אם ירצה השם) בסבר פנים יפות וברוב תודות עד פ"א (= פרוטה אחרונה). אולי תוכלו לבקש דבר מה בזה מהבראנז'ה האודיסאית, בכלל צריך להשתדל ולמצוא עצות לזה שלא יגוועו חלילה ברעב. כתבו לי חשבון מכל אשר אתכם חשוב, בפרט, הודיעו גם אודות האתרוגים, אם כבר נתקבלו במינסק והודיעוני.
היו שלום כנפש גיסכם דו"ש (= דורש שלומכם) שלמה זלקינד, דו"ש באהבה רבה להוריכם המכובדים ולכל ב"ב (= בני ביתכם).
הערות
"המשבר ביפו". הקטסטרופה העצומה שחווים יהודי ארץ ישראל בכלל, ותושביהן היהודים של יפו ותל אביב בפרט, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. תלמידי הגמנסיה התלויים במשפחותיהם בחו"ל למימון לימודיהם וכלכלתם בא"י, ובעיקר אלה כמו זלמן יצחק שהם אזרחי רוסיה, נותרים ללא כל מקור הכנסה !
שני "גיסיו" של הכותב אליהם מיועדת גלויה זו הם דוד זוכוביצקי (זכאי) וזלמן יצחק אהרנסון (הסופר "אנכי").
"רמז קיבל גם כן מכתבים" (מא"י). רמז הוא אביה של ליבה, אשתו של דוד דרבקין (אשר לימים אימץ את שם אבי אשתו והיה לדוד רמז), ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה, יו"ר הסתדרות העובדים, מחותמי מגילת העצמאות ושר בממשלת ישראל. רמז האב מתגורר בקרוצ'ה והוא ידידם הקרוב של המתכתבים.
דוד רמז (1886-1951) וליבה אשתו עלו לא"י ב 1913 והתיישבו, כמו דוד ורחל זכאי, בקסטינה.
"רחל ויענקל'ה" הם רחל, אשתו של דוד זכאי, ובנם הפעוט יעקב. הללו נותרו לבד בא"י לאחר שדוד, שהיה בביקור ברוסיה, "נתקע" שם עם פרוץ המלחמה בלי יכולת לחזור ארצה. זמן לא רב לאחר מכן, הצליח זכאי להוציא את אשתו (שהיתה בשלבי הריון מתקדמים !) ובנו מכאן והמשפחה התאחדה ברוסיה (ושבה לא"י בתום המלחמה).
"הבראנז'ה האודיסאית" הוא כינוי בפי העם ל"וועד האודסאי", הוועד הפועל של תנועת "חובבי ציון" ובראשו מנחם אוסישקין שמקום מושבו באודסה ואשר סייע בהקמת מושבות חדשות בארץ ישראל, תמך במושבות קיימות ועזר לבתי הספר העבריים בארץ. אביו של זלמן יצחק החרד לגורל בנו, שנותר כאמור ללא כל מקור הכנסה עם פרוץ המלחמה, מעלה כאן את האפשרות לבקש את סעד הוועד האודסאי.
"האם כבר נתקבלו (האתרוגים) במינסק ?". מצוות השימוש באתרוגי ארץ ישראל בגולה.
