1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 21ב

"חשבון התלמיד לנדרס זלמן"

עפ"י סידורו הבהיר והמדויק של מסמך זה (כתוב משני צידי הדף), מתקבל הרושם שהוא נכתב ע"י מזכירות הגמנסיה. בעמודה בצידו הימני של הדף הפרוט הכספי ובעמודה השמאלית מהות ההוצאה. החשבון מחולק לפי שנות הלימוד וסיכומו נכתב ב 31 בדצמבר 1919 !

הערות:

"רופא ורפואות, הלבשה והנעלה, אוכל במטבח". ההוצאות הללו מצביעות על כך שהגמנסיה לא היתה רק מקום לימוד אלא למעשה בית עבור זלמן יצחק.

"ד"ר חיסין". ד"ר חיים חיסין, רופא, ממיסדי תל אביב, חבר הנהלת הגמנסיה.

"התעת'מנות". על ההתעת'מנות מתוך מאמרה של אורית ברקאי בר-שירה "גימנסיה הרצליה במלחמת העולם הראשונה", בעמ' 12-15: "סוגיה עיקרית שעמדה על הפרק, עם כניסתה של תורכיה למלחמה, הייתה ברירת ההתעת'מנות – קבלת הנתינות העות'מנית ואתה הגיוס לצבא התורכי – או עזיבת הארץ. היישוב כולו נדרש לשאלה זו ואתו גם תלמידי הגימנסיה, במיוחד נתיני רוסיה .... הנהלת הגמנסיה, שתמכה בהתעת'מנות תלמידיה, עמדה בפני התלבטות קשה באשר לגורל התלמידים הבודדים, שרובם היו נתיני רוסיה, מדינת אויב לתורכיה. העניין נדון במספר ישיבות אשר בסופן הוחלט לעת'מן את התלמידים, מלבד תלמידי המחלקות העליונות, מחוייבי הגיוס, להם ניתנה זכות בחירה .... תלמידי הגימנסיה (נתיני הארץ או כאלה שבחרו להתעת'מן כאמור) בתל אביב ובבית המדרש למורים בירושלים, נשלחו כגוף אחד לקצונה התורכית בסוף שנת 1915, ובעיקר באביב 1916 .... לגבי התלמידים הבודדים (= כדוגמת זלמן יצחק למשל), הייתה שאלת תמיכתם של הנהלת הגימנסיה והוועד המפקח. אלה נתנו דעתם, כל הזמן, על מצוקותיהם של התלמידים המגוייסים ועזרו בתשלומי הכופר בניסיונות לשחררם, בכסף שוטף ובמצרכי מזון". (ההדגשות שלי, לא במקור).

"כופר והוצאות בצבא התורקי". ואמנם, כאמור לעיל, הגמנסיה אכן שילמה בפועל לשחרורם של אותם תלמידים בודדים ברי-גיוס, סכומים נכבדים ככופר (= "בקשיש" או שוחד או ככל שייקרא לו) כדי לפתור אותם מהישלח לשדה המערכה ! הסכום של 550 לירות מצריות עבור "כופר והוצאות בצבא התורקי" הנקוב בחשבון כאן הוא אכן סכום נכבד לכל הדעות, זאת בהתייחס לעובדה ששכר הלימוד השנתי עמד על 157 לי"מ בלבד !

אין כל ספק, הגמנסיה אכן נתנה סיוע ותמיכה בלתי מסוייגים לתלמידים הללו בשעות הקשות ביותר והראתה בזאת גדולת רוח. ניתן גם ללמוד מהמסמך עד היכן מגעת היתה עזרתה של הגמנסיה לצעירים הללו אשר נותקו ממשפחותיהם וממקורות המימון שלהם ונותרו למעשה בחוסר כל.

"ד"ר טהון". ד"ר יעקב טהון, סגנו של ד"ר ארתור רופין בהנהלת המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית. רופין והמשרד הארצישראלי שלו היו תומכים עקביים בגמנסיה ובחינוך העברי בכלל בתקופת העליה השניה, הן אידיאולוגית והן כספית. ב 1916 החליף טהון את רופין בהנהלת המשרד מכיוון שרופין לא היה נתין טורקי כפי שדרשו השלטונות מהנושא בתפקיד זה. ככל הנראה ששמו של ד"ר טהון מוזכר בדו"ח בהקשר של התשלומים לשלטונות, הן עבור "ההתעת'מנות" והן בעבור "הכופר" שנדרש כדי לשחרר את תלמידי הגמנסיה משרות בצבא התורכי. רבים מהמגויסים או חייבי הגיוס (זלמן יצחק ביניהם) היו גם חברים בהתארגנות הצעירים "הקבוצה היפואית" שעסקה בהגנת השכונות היהודיות מפני התנפלויות הערבים. הקבוצה הוקמה עוד בראשית המאה אבל עד פרוץ מלחמת העולם היתה פעולתה מצומצמת למדי. באביב 1917, עם גזירת הגרוש של יהודי תל אביב ויפו, הפכו משימותיה של הקבוצה מורכבות ולוחמניות יותר ויותר. מבחינת תקצובה, היתה הקבוצה היפואית קשורה ל"משרד הארצישראלי", שבראשו עמד טהון באותה עת כאמור.

"תספורת משנת 1917" .... מצביע על התלות המוחלטת של התלמידים הנתינים הזרים, בודדים בארץ ללא משפחותיהם, בגמנסיה ובשרותים הרבים שהעניקה להם.

ככל הידוע, מחזור ד' של הגמנסיה עליו נמנה זלמן יצחק השלים כל חובות לימודיו ב 1917. החשבון הסופי הזה נערך רק שנתיים לאחר מכן, משסולקה יתרת התשלומים.

מידע-נוסף2

1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 21

"חשבון התלמיד לנדרס זלמן", הסברים והערות בנספח.

1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 21א

בתחתית: יפו, 31 בדצמבר 1919.

1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 21ב

"חשבון התלמיד לנדרס זלמן" עפ"י סידורו הבהיר והמדויק…
error: Alert: Content selection is disabled!!