1913, ההתחלה בארץ ישראל, זלמן יצחק לנדרס 4ב
תמלול הטקסט (השזור יידיש ורוסית)
יום א', ה' אלול תרע"ג, קרוצ'א
(פותח כמקובל בשורת ברכות ומילות הערכה) לגיסי היקר, מופלג ומפורסם, מר דוד יח'
גיסתי הכבודה והצנועה, מנב"ת (מנשים באוהל תבורך), מרת רחל תח', חביבי יקקעלע יח' לכולכם שלום, היו כולכם בה"ש בחיים ושלום כה לעד,
אתמול נתקבלה החאראשע פאועדעמי (ברוסית = "הידיעה הטובה", מן הסתם בדרך האירוניה) של זיאמא יח' והוא מתכונן לנסוע לארץ ישראל אחר השבת. אנכי כמובן אינני מסכים לזה בכל לב כי אינני רואה בזה שום תכלית, לא ברוחניות ולא בגשמיות. וגם זה הוא לא לפי כוחותי, וגם שלא להסכים אני ירא כי הבטלה מביאה לידי שיעמום, זה כשנה ומחצה אשר איננו עושה מאומה וזה הוא כמו מדקרות חרב בליבי והינני ירא שלא יעלו חלילה כל מחשבותי עליו בתוהו. לאידך גיסא, הנה הוא קרוא לצבא בשנה הבאה ויהיה מוכרח לבוא בקיץ הבע"ל (= הבא עלינו לטובה), אבל הפוך בה והפוך בה, איזו תקוה יש לי שישתחרר. נכות (= כדרך להשתחרר משרות צבאי) אין לו וכסף (= לפדות את עצמו משרות) גם כן אין לו, אינני יודע לשית עצות בנפשי, לכן הפקרתי את עצמי והריני מוטל לפניו כאבן שאין לו הופכין מבלי לדבר מאומה ויעשה מה שליבו חפץ והינו משליך על ד' יהבו. כעת הלא נצרך כחמישים רו"ר (= רובל רוסי) על הוצאות הנסיעה, ובטח נשיג איזו הלוואה, מאודיסא (= טרם הפלגתו מנמל אודסה) יטלגרף לכם. ע"ד (= על דבר) ז"י (= המשורר זלמן יצחק "אנכי") הלא כבר כתבתי לכם, בטח קיבלתם את המכתב, הוא כעת בדובלען (= דובלין, עיירת נופש ליד ריגה). כל הענינים האלה מעיקים מאד על מוחי ועד אשר אין אפילו פינה (שקטה ?) אחת. היו שלום כנפש גיסכם דו"ש (= דורש שלומכם), שלמה זלקינד.
הערות
"כעת הלא נצטרך כחמישים רובל על הוצאות הנסיעה, ובטח נשיג איזו הלוואה, מאודסה יטלגרף לכם"
בעקבות גלי ההגירה ההמוניים של יהודים מרוסיה לאחר הפוגרומים של 1881/82 ובעיקר עם התגברות זרם הפליטים לכדי מיליונים בראשית המאה העשרים (כשהיעד ברובו המכריע ארה"ב), התחזק גם הצורך הדחוף בהקמת לשכות מודיעין למהגרים שיספקו את המידע החיוני והמדויק, הן לגבי עצם המסע המורכב והן לגבי אפשרויות קליטתו של המהגר בארץ היעד. ב 1904 הוקמה בסנט פטרבורג בחסות "החברה היהודית להתיישבות" (יק"א) לשכת מודיעין ראשונה ועד מהרה קמו בכל הערים הגדולות ובנתיבי ההגירה המרכזיים מאות לשכות כאלה. ערב מלחמת העולם הגיע מספרן לכדי 500 !
על רקע מציאות זו, הוקמה בינואר 1905, בחסות "הוועד האודיסאי" של "חובבי ציון" (בשמה המלא – "ועד החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ובארץ הקדושה, באודסה") לשכת מודיעין בעיר אודסה שהיתה נמל היציאה המרכזי ולמעשה היחיד של יהודי רוסיה שביקשו לעלות לארץ ישראל. הלשכה היתה קודם כל כתובת מענה למכתבים הרבים של מעוניינים טרם שגמלה בליבם ההחלטה לצאת לדרך הנדודים, וכמובן, סיוע בפועל, בהדרכה כמו גם בסיוע חומרי, עם הגעתם של המהגרים הללו (רבים מהם יצאו למסע בחוסר כל) לעיר הנמל טרם הפלגתם לא"י. אחת הרעות-החולות שלשכת המודיעין (ולא רק זו באודסה) נקראה להתמודד איתן היתה "פריחה" של ענפי ספסרות, הפקעות מחירים, גזל ופשע מצד יהודים שניצלו את מצוקתם, אי-ידיעתם ותמימותם של המהגרים העושים דרכם מן העיירות הנידחות אל עבר "העולם הגדול" (בד"כ לאמריקה כאמור).
בשלהי שנת 1906, עם היבחרו של מנחם אוסישקין לתפקיד יו"ר "הוועד האודיסאי" ובשל ההעדפה הברורה של "חובבי ציון" את נתיב ההגירה הציוני על פני יעדים אחרים, נפתחו שלוחות מודיעין של הוועד לאורך נתיב המסע מאודסה לארץ ישראל, כמו קושטא (איסטנבול) וביירות, וכן ביפו, ירושלים, חיפה ועוד. הטיפול במהגר לא הצטמצם עוד במענה לשאלות (הכבדות) הנוגעות לעצם מסעו אלא גם להכוונתו ולסיוע בקליטתו בארץ ישראל. על ניהולה של הלשכה באודסה (שכנה באותו בנין בו נמצאו משרדיו של אוסישקין) הופקד ב. שפילברג, עוזרו ומקורבו של אוסישקין. ב 1906 יצא שפילברג לשליחות בת שנתיים לארץ ישראל וכשחזר התפרסמו ממצאיו ומסקנותיו מכלכלת הארץ בהתהוותה בחוברת (ביידיש) פרי עטו בשם "בעלי מלאכה יהודים בארץ ישראל" (יצאה לאור באודסה בקיץ 1909 בהוצאת "הספריה הציונית העממית"). שפילברג גם העביר לאוסישקין באופן קבוע רישומים סטטיסטיים מדוקדקים אודות מספר היהודים המפליגים מנמל אודסה (אחת לשבועיים), מידע שתרומתו רבה לאומדני היקף ההגירה לארץ ישראל בתקופת העליה השניה. למהגרים הצעירים כזלמן יצחק שפקדו את אודסה (כאמור במכתב אביו כאן, בחסרון כיס) היתה לשכת המודיעין ללא ספק נקודת ציון בעלת משמעות עצומה, לו ולשכמותו, העושים את דרכם לחיים חדשים בארץ ישראל.
מדיניות ההכוונה, ההדרכה והסיוע הפעיל של הלשכה באודסה למבקשים לעלות לא"י היוותה מקור לחיכוכים הרבים שנודעו באותה עת עם מנחם שינקין, בעצמו חבר ועד "חובבי ציון", שהועמד בראש לשכת המודיעין ביפו (הכפופה לזו שבאודסה כאמור). שינקין דחה בתוקף את המגמה של "הגירה יזומה" לא"י מהנימוק ש"אין להגדיל את מספר העולים כל עוד הארץ אינה ערוכה לקלוט אותם" ומדיניותו זו גרמה ללא-מעט מבוכות ואכזבות.
בראשית שנת 1908, נפתח ביפו "המשרד הארץ-ישראל" בראשות ד"ר ארתור רופין וסגנו ד"ר יעקב טהון ולצדו גם לשכת מודיעין. עד מהרה זלגו הניגודים הרעיוניים בין שתי הלשכות גם לחיכוכים אישיים בין שינקין לרופין, ואולם, לא עבר זמן רב וזו של שינקין החלה מאבדת מחשיבותה ומהרלוונטיות שלה.