1922, משפחת לנדרס מתאחדת 14ב
תמלול המכתב
יום א', י"ג אייר תרפ"ג
יקירי
זה כשבוע שליבקע באה ונדמה לי שהיא מרגישה עצמה קצת יותר טוב. מובן מאד שכל האי נעימויות שהוא לכם בבת שלמה השפיעו קצת עליה. עכשיו אני חושב היא תתקן את עצמה. אנו חיים כמקודם רק בהבדל זה שאני משתדל קצת לפזר את רעיונותי ובשביל זה נאחזתי, ממש בשתי הידיים, כשהיא אמרה לי שהיא רוצה לנסוע יחד עם אבא למרון. אני כשאני לעצמי היה לי גם כן חשק גדול לגשת שמה בעיקר מפני שזה הרבה ימים שאני שומע רק זה: אתה נוסע ? אני נוסע ! ובחיפה מסתובבים כבר יהודים מכל המינים, מהדור הישן וגם מהחדש, וכולם פניהם מועדים להילולא. אבל מה אעשה ואני קשור ודוקא כנראה אצטרך, השבוע או בשבוע הבא, לנסוע דוקא ליפו – ירושלים. נו מילא, אשאיר זה כבר לשנה הבאה. ועכשיו אבא, בנוגע לנסיעתך. לפי דעתי עליך לצאת תיכף עם קבלת מכתבי, זאת אומרת ביום שני, אני אהיה על יד הרכבת גם בבוקר וגם בערב כדי לפוגשך ולכל היותר מאוחר תבוא ביום השלישי, תשהה אצלנו עד היום הרביעי וברביעי בבוקר תיסע עם ליבקע לטבריה, שם תבקרו את קברו של רבי מאיר בעל הנס, תתרחצו בחמי טבריה וביום החמישי תסעו לצפת ומירון כי נדמה לי שההדלקה תהיה ביום החמישי בערב. זו היא התכנית שלי, לשוב אל תמהרו, תבקרו את מושבות הגליל התחתון ותראו מה זה ארץ ישראל. אני ביום השלישי שהוא ה 1 למאי, ושאז יהיו סגורים כל המוסדות של הפועלים, לא אעבוד ואם תבוא ביום השני בערב או בשלישי בבוקר, אגש אתכם לעכו ובכלל קצת נבלה את הזמן, נסתובב בסביבות העיר, נהיה בחגיגת הנחת אבן הפינה של בית הפועלים וכך הלאה.
אבא, ליבקע אמרה לי שאתה כועס עלי עבור מכתבי, והנה, יהיה מכתבי דיבורו שיהיה, יכול מאד להיות שהוא מעליב, אבל הלא הוא נובע מלב אוהב, ואם כן, למה לכעוס ? ובכלל, לא האמנתי אבא לדבריה, נדמה שאין אתה בכלל מסוגל לכעוס עלי, ואולם, אם אפילו חטאתי נגדך, הלא "על כל פשעים תכסה אהבה" ובכן, בטח כבר סלחת לי. ובנידון לאותו ענין ביש, אל נא נזכיר כי הוברר לכולם כבר, וגם מכירים עוד מקודם, את הברנש אדלר שהוא אחד מן השחורים ביותר בארץ. אבל, נאמן אני עליו שיקבל את חלקו משלם, כמו שכתוב (וכאן פתגם אוקראיני שאומר "העז תבוא אל העגלה עם הקש" אשר משמעו, שבסופו של דבר מישהו יכנע, יוותר ויחזור).
נו, היו שלום, בנכם המחכה לכם, ז.י. לנדרס
