1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15ד

תמלול הטקסט

28 ביוני (1923), זלמן יקר

אני מרגיש את עצמי אשם מלפניך בעד זה שלא כתבתי עד עכשיו, הנך בעצמך לא מן הכתבנים – ובכן יכול אתה להבין אותי. אבל קשה ביחוד לכתוב מברלין: החיים הם כל כך טומלדיקע" (= מבולבלים), תמיד אין לך זמן (הרי קבלו אותי לאוניברסיטה, וחוץ מזה צריך אני להתלמד גרמנית, להתלבש עם דגים מלוחים (= סלנג, עניבות), לבקר את הקרובים – ולנסוע – זה שלוקח במרחקים הגדולים של ברלין גם כן לא מעט זמן). אין לי מצב רוח. כן, פה הרגשתי מה זאת אומרת הסביבה בחיינו. אני בטוח שכמה שלא אחיה פה – תמיד תהיה לי זרה העיר הזאת עם בתיה מחוסרי הטעם, עם רחובותיה המכוסים באספלט שדומים אחת לשניה (ככה שאין שום הבדל באיזה חלק של העיר אתה גר) ועם כל הסדר והניקיון שבה. נוסף על זה, העם הזר הזה – זר ולא מעניין – ומאנשינו – מי בא הנה ? – כמעט רק עשירים, אנשים שכולם בביזנס שלהם. בינתים גם מזג האויר – כל הזמן כמעט רע, השמים מעוננים, כמעט בכל יום יורד גשם – וזה בקיץ ! ובכן תבין לרוחי, את הכתיבה לך הייתי דוחה מיום ליום, אחרי כן הייתי שוכח לאיזה זמן ושוב פעם נזכר – באותו הזמן דוקא כשהייתי עסוק, ושוב פעם דוחה – תסלח לי הפעם.

אולם בלי ספק הייתי כותב לך כבר מזמן לו הייתי יכול להוסיף לך איזה דבר חדש על זה שסיפרתי, על דבר אחיך, כמו שסיפרתי לך ככה היה: בזמן שקייב היה כבר בסכנה והלבנים הלכו קדימה, הלך לצבא. הוא בא לבית שלמה וסיפר שגיסו אותו והוא הולך. בקשו והפצירו אותו שישוב – כלום לא עזר. דבורה מספרת שהלכה אחריו גם בסולם (= גרם המדרגות) ובקשה – ולא נענה, הגם ניכר היה בפניו שהוא יודע על מה הוא הולך. בעוד זמן קצר הגיעה השמועה שהרגוהו בקרב. מובן שהשמועה היתה לא מפי עד אבל היא היתה ודאית וברורה. זה הכל. ואמנם, כל המסופר מתאים לאופי אחיך, כמו שאני הכרתי אותו.

ממני כבר סיפרתי, והקרובים – הלא לא כל כך מעניינים אותך (רובם גם אותי). בכלל, כולנו פה (וכאן משפט ברוסית שתרגומו) מרגישים לא שייכים, כאילו נפלו למקום לא להם וחשים שלא בנח (עד כאן) ואין אנו רואים מתי זה יעבור. אחרי ארץ ישראל אני ביחוד מרגיש את הזרות של החיים האלה. מובן שאני שקוע בספרים, הענין הזה עוד מענין אותי. יכול להיות שבקרוב אשיג שעורים (בעברית). אצל אבא לעת עתה אין שום עסקים, אנו חיים על הכסף שהרויח לפני חצי שנה. שלמה הרב עם אשתו, בתו רבקה ובנו זלמן יבואו בוודאי בהתחלת הסתיו.

אני רוצה מאד לקבל מכתב ממך, אולי בזמן חפשי תעשה זאת ? העד עכשיו אתה במשרד – ואיזה פרספקטיוות ? וכן מעניין אותי מה נעשה על הכרמל, בקבוצת "אחוה", מה עם ניישולר וכו'. ליובה בוודאי איתך, תמסור לה דרישת שלום. האם כבר היא מדברת עברית, ואם היא גם כותבת – הלא תחפוץ להראות את זה לי. גם כן דרישת שלום לאביך ולאמך, המחפש אבא מקום חדש ואם יש תקוה ? אני מקוה שתענה לי ותכתוב גם על המצב הכללי בא"י.

שלך, אברהם

P.S. הלקחת את ספר NIETSCHE (= ניטשה) אצל גולדנזון ? המסרת את כל NIETSCHE לפרייס ? עוד בקשה – עדיין לא קבלתי את הצלומים (הזמנתי: צלום של החבורה, של קבוצה מהחבורה, שגם אני שם, וגם צלומי אני – כסף היה מגיע לי הרבה יותר) – ובכן, כנראה עד עכשיו לא שלחו לי. לשלוח צריך היה שוויג, צלמן, הוא אחיו של שוויג מנהל הספרים של החבורה. ובכן, אולי תוכל לראות אותו ולדחות (צ"ל לדחוק) אותו, אגב תוכל לקחת לך אחת מהצילומים שלי (בבגדי עבודה, אני עדיין לא ראיתיהו אפילו). תמסור גם את הכתובת שלי (ראה לעיל) ושלום לך.

הערות

הכותב, אברהם אהרנסון, בן דוד אמו של זלמן יצחק (אביו של אברהם הוא אחיו הצעיר של אביה), כמוהו, מרבית בני המשפחה יצאו את רוסיה כל עוד רוחם בם כשמצב יהודיה הפך קשה מנשוא לקראת תום מלחמת העולם הראשונה והפרעות שבאו בעקבותיה. אברהם עשה את הדרך לקובנה ומשם לברלין ואח"כ לארץ ישראל, אחרים חצו בחשאי את הגבול לפולין תוך סכנת נפשות. לאחר שהגיע ארצה באפריל 1922 הצטרף אהרנסון למתיישבי ואדי רושמיה.

פרטי נפילתו הטרגיים בקרב של ישראל יואל לנדרס, אחיו הצעיר של זלמן יצחק, אותם מתאר הוא במכתבו, נודעו לאהרנסון מבני משפחתו בקייב. "שלמה" הוא הרב שלמה הכהן אהרנסון, רבה הראשי של קייב באותה עת, אף הוא אח אביו של הכותב, "דבורה" היא אשת הרב.

הרב, אשתו, בתו רבקה ובנו זלמן, יעזבו כאמור כאן את קייב בהמשך אותה שנה (1923), לאחר חניית ביניים בברלין, יעשו דרכם לארץ ישראל, שם יתמנה אהרנסון לרבה הראשי האשכנזי הראשון של תל אביב.

"העד עכשיו אתה במשרד" ? לאחר שקבוצת רושמיה ירדה מהקרקע לקראת סוף 1922, התקבל זלמן יצחק לעבודה ב"משרד לעבודות ציבוריות" (הוא "סולל בונה" לעתיד) בחיפה.

"וכן מעניין אותי מה נעשה על הכרמל, בקבוצת אחוה, מה עם ניישולר וכו". הכוונה לגורלה של ההתיישבות שהכותב נמנה עליה למשך מספר חודשים, לקבוצת "אחוה" בישוב ולחברם יוסף ניישולר. לאחר תקופה של כחצי שנה בארץ בה לקח חלק בהתנסות החלוצית בוואדי רושמיה, עזב אברהם לברלין לצורך לימודים באוניברסיטה שם.

"ליובה בוודאי אתך". לובה, אחותו של זלמן יצחק, שהצטרפה אף היא להתיישבות בוואדי רושמיה עם עלותה ארצה באוגוסט 1922. לאחר ירידת הקבוצה מהכרמל, חלקו לובה ואחיה ואהרנסון עצמו דירת מגורים משותפת בחיפה.

"המסרת את כל (ספרי) ניטשה לפרייס ?", הוא יהודה פרייס אשר חנות הספרים שלו "חורב" ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

"עוד בקשה: עדיין לא קבלתי את הצלומים, הזמנתי צלומים של החבורה, של קבוצה מהחבורה וגם צלומי אני .... לשלוח צריך היה שוויג, צלמן, אחיו של שוויג מנהל הספרים של החבורה". שוויג הצלמן הוא כמובן הצלם שמואל יוסף שוויג אשר בעצם אותם ימים ממש עלה ארצה והגיע לרושמיה היות שאחיו היה מנהל הספרים (= מנהל החשבונות) של ההתישבות.

"כסף היה מגיע לי הרבה יותר". מדובר בכסף שנשלח לאברהם לברלין, חילוט מניותיהם ורכושם (הדל !) של המתיישבים בוואדי רושמיה לאחר ירידתם מהקרקע.

כתובתו של אברהם (אצל מר שוט) בברלין:

BERLIN SHONENBERG SCHW, ABISCHE STR. 18 ARONSON (BEI SCHUTT)

מידע-נוסף2

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15

28 ביוני 1923, אברהם אהרנסון בברלין לזלמן יצחק.…

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15א

דף שני.

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15ב

דף שלישי.

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15ג

דף רביעי ואחרון.

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 15ד

תמלול הטקסט 28 ביוני (1923), זלמן יקר אני…
error: Alert: Content selection is disabled!!