1922, משפחת לנדרס מתאחדת 17א

תמלול המכתב

יקירי

אתמול שבה רחל מתל אביב וספרה שאבא היום שב לבת שלמה. היא ספרה לי גם כן שאמא אינה ביותר שמחה מיבלונה. דעתי היא להיפך, שהמקום הזה הוא טוב מאד. ראשית כל, הרי זו בהחלט סביבתך, וכפי שידוע לי, הם גם יוצאים מן הכלל ואינם דומים לכל יתר היהודים השואפים רק לפתוח חנות או לנצל פועלים. הם באמת בונים את הארץ, עובדים בעצמם, פנו להסתדרות שיקבלום בתור חברים, נרשמו בקופת חולים של ההסתדרות, ועל כולם, הלא הם אדוקים באמת, ממש עם כל המעלות. אתם תחיו שמה כמו שהם בעצמם חיים.

תל אביב הלא זה עוד לא ברור, ושנית, בעשר לירות בתל אביב לא תוכלו להתקיים. ואולם, עליך כמובן לגשת לשם ולראות ולהחליט בעצמך שם על המקום. אצלנו פה מהללים אותם מאוד, גם הצעירים וגם הזקנים.

היו שלום, כתבו מה החלטתם, שלכם לנדרס

הערות לטקסט

הזמן הוא סוף שנת 1924 ובני הזוג שלמה-זלקינד ופרומה-דבורה לנדרס, הוריו של זלמן יצחק, על פרשת דרכים. הם מתעתדים לעזוב את בת שלמה בה שימש ר' שלמה-זלקינד שוחט ובודק מאז עלייתם ארצה באוגוסט 1922. בני הזוג כבר בני למעלה מחמישים ורצונם כמסתבר לעבור לתל אביב. זלמן יצחק בנם, לעומת זאת, מעודד אותם להתיישבות חקלאית ב"יבלונה" הוא המושב נחלת יעקב, גלגולו הראשון של כפר חסידים.

ההתיישבות הדתית פורצת הדרך הזאת נתקבלה בשעתו בהתלהבות רבה כציון דרך בעל משמעות עצומה של המפעל הציוני – חסידים אדוקים מפולין שאינם מנוסים בעבודה פיזית, יהיו לעובדי אדמה החיים על עמל כפם. הטון האידיאולוגי ההחלטי האופייני לבן העליה השניה לא נעלם מדבריו של זלמן להוריו: "הם אינם דומים לכל יתר היהודים השואפים רק לפתוח חנות או לנצל פועלים ("לנצל פועלים" הוא רמז עבה לבני מושבות העליה הראשונה), הם באמת בונים את הארץ, עובדים בעצמם (כלומר, לא מעסיקים פועלים ערבים), ועל כולם (כלומר, ומעל לכל), הלא הם אדוקים באמת".

כידוע, ההורים שמו פעמיהם לתל אביב וזמן לא רב לאחר מכן בנו את ביתם וחייהם ברמת גן. ר' שלמה-זלקינד היה לרבה הראשי הראשון של עיר גנים (רמת גן בראשיתה) ושרת בתפקיד במשך 37 שנה, מ 1926 ועד למותו ב 1962.