1922, משפחת לנדרס מתאחדת 6ב

תמלול המכתב:

יום ו', כרמל, יקירי (זלמן יצחק פונה בעברית לאביו)

סוף סוף זכינו למכתבכם, ו"הגוטע זאכען" (= "הדברים הטובים") שלכם לא הגיעו מפני שהחבר כמעט אחר לרכבת ולא יכול היה ללכת לקחתם ומבקש מכם סליחה. הריני שולח עכשיו את מכתבו של הדוד דב שנתקבל כבר מזמן ושלא היתה לי הזדמנות לשלחו.

אבא, מכתבך מאד מאד לא ישר בעיני, אני חושב שאסור לך לעשות זה שאתה חושב כי הלא זה לא ישר, על מה זה ולמה תיקח "חלוקה" בזמן שמצבך לגמרי אינו נורא כל כך. אתה רק שלושה שבועות בארץ ורוצה כבר להיות מסודר ? הלא אפילו באמריקה לא היית יכול להסתדר במהירות כזו. חכה קצת, יעבור עוד מעט ונראה, בכל אופן ובכל מצב, יהיה היותר גרוע, לא צריך לקחת מה"חלוקנים" חינם כלום, אני בכל אופן לא אסלח לעצמי דבר כזה לעולם.

אבא חביבי, הייה שקט והזדיין קצת בסבלנות, הלא אני יודע את דאגתך אבל אני חושב שזה יסתדר עוד מעט קט, עוד חודש שניים ויוטב.

וביחס לרבקה, צריך אמנם לעשות ויזה אבל צריך גם לכתוב לשרה כי יכול להיות שבתור "קומוניסטית" היא לא תוכל להשיג רישיון לצאת מרוסיה על מנת להיכנס לא"י ולסרביה יקל לה הדבר.

נו, היו שלום, שלכם ז.י. לנדרס

תרגום מיידיש:

יקירי (זלמן יצחק ביידיש לאמו)

מה אומר לכם ? אין לי מושג קלוש, אני בריא ולובק'ה בריאה, נו, ומה עוד ? היו גם אתם בריאים, שלכם, ז.י. לנדרס.

אי"ה לאחר השבת אשלח לכם: 1) חרובים 2) תאנים 3) רימונים ושיהיה לכם לבריאות.

תרגום מרוסית:

אמאל'ה (לובה פונה ברוסית לאמה)

תבקשי בבקשה מרחל שתיקח בשבילי עוד בד/חומר "אשוויל" בשביל שמלת המלמלה בצבע תכלת כי לי אין מספיק. אם לרחל אין, לא נורא, אולי לשמלה אחרת ? אם אפשר, תשלחו אלי עם מישהו.

אני מוסרת דרישת שלום חמה ולבבית לכולכם, אכתוב בפעם הבאה כי עכשיו אין לי כח (ואני מתעצלת). שלכם, לובה.

הערות:

המכתב נכתב ב 1 בספטמבר 1922, שלושה שבועות לאחר עלות הוריו ואחותו של זלמן יצחק לארץ ישראל ! מהדברים כאן עולה שמיד עם הגיע המשפחה ארצה, פנתה לובה והצטרפה לאחיה ברושמיה ואילו ההורים, ר' שלמה-זלקינד ופרומה-דבורה, פנו לירושלים וחברו לרחל ודוד ז'וכוביצקי/זכאי, אחותה של פרומה דבורה ובעלה.

במוקד הדברים במכתב, התנגדותו התקיפה של זלמן יצחק לאפשרות שהוריו, בהתמודדות הקשה שנכונה לאנשים מבוגרים כמותם בארץ ואשר כבר נרמזת כאן, יפנו לקבלת כספי "החלוקה", דהיינו התרומות שנואות נפשם של אנשי העליה השניה. "לא אסלח לעצמי דבר כזה לעולם" כותב זלמן יצחק ואנו יודעים היטב שזה יהרג-ובל-יעבור מבחינתו תפיסת עולמו. עם זאת, בולט הטון האמפטי והאוהב של הבן להוריו: "אבא חביבי .... עוד מעט קט, עוד חודש שניים ויוטב". ואמנם, זמן קצר לאחר מכן, קיבל האב הצעת עבודה למשרת שוחט ובודק במושבה בת שלמה והוא ורעייתו עברו להתגורר שם.

לרבקה, אחותם של זלמן יצחק ולובה, שנשארה בעת הזאת ברוסיה, יכולה להיות בעיה לצאת מרוסיה על מנת להיכנס לא"י היות שהיא קומוניסטית. ייקל עליה אולי, כותב זלמן יצחק, לצאת קודם לסרביה שם חיה דודתם (אחות אביהם) שרה ומשפחתה. בסופו של דבר, רבקה הגיעה לארץ ישראל שנתיים לאחר מכן.

מוזר מדוע לובה זקוקה ל"שמלת מלמלה בצבע תכלת" בהתיישבות הנידחת והתובענית של רושמיה ....

מידע-נוסף2

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 6

היום ו' (1 בספטמבר 1922), כרמל – "אתם…

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 6א

ביידיש וברוסית, ראו תרגום והערות בנספח.

1922, משפחת לנדרס מתאחדת 6ב

תמלול המכתב: יום ו', כרמל, יקירי (זלמן יצחק…
error: Alert: Content selection is disabled!!