ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 13ב

תמלול המכתב

יום שמת בו מת אהרון הכהן (= א' אב), לך היקרה !

זה עתה נודע לי ע"י מכתב נעמי שב"ה (= בעזרת השם) כבר הולדת בן למזל. איני יודע במי האשמה, אם כתבת להבית והם לא המציאו לי את המכתב או בכלל לא הודעתני מזה. אך לאיש שרישו אלוה אחים וקרובים ומיודעים ביחד עם כל עניני החיים המביאים עונג משהו ומניחים את הדעת, מה לי להתאונן על כמו אלה. יתן אלוה שכעת חיה תשבו לארצנו והנולד, אם לידתו לא היתה בקדושה, חינוכו וגידולו יהיה בארץ העברית ובסביבה עברית, ואם עד אז אתקיים עוד באיזה פנה נדחת, לא תודיעיני גם אז, העיקר שהדבר יתהוה ויתנהל כפי מגמתי ושאיפתי, אין נפקא מינה אם בידיעתי או שלא בידיעתי.

ובכן על כל זה הייתי עובר בשתיקה, אך העניין הארור והוא מוצלח ורשאי שמו לא יתננו עת עתה לחשות. כבר כתבתי לך שאחרי כל הידיעות מחיים ועליך שהדרישה נשלחה, קיבלתי ידיעה מורשא שהדרישה איתנה (= תקפה) ובקשתי ממך שתפני את לחיים בעניין זה, ולא קיבלתי ממך שום תשובה אם עשית איזה דבר בענין זה, למצער אם כתבת אליו ומה ענך. ולכן אין חפץ שתשאר איזה טינא בלב ושני הילדים שצריכים עוד להשגחתי, וכל עוד שאני חי, מוטל עלי לדאוג בשבילם במה שאפשר. הזדרזי נא בדבר לענני תשובה נכונה בזה, כתבי לנעמי או ליורה שהן מצידן יפנו לח" וח"ב ותשפענה עליו שיעשה הדבר בשלמות כי עלי קשה הדיבור וביותר הכתיבה ולכן כתבי את אליהן שתעשנה מה שאפשר בדבר הזה. אני אומר לך עוד הפעם שעיני הבנים תלויות על הדבר הזה, ואיני יודע אם הדבר כן הוא באמת, אבל לי ולהם נראה שזה עוגן ההצלה שלנו, ואם תעמדו מרחוק, אם לתרעומותי ולטינת לבי אין לחשוש, כי לא הרבה מזו לי, ומורך פה, הזהרו נא מקללתם ושברון רוחם, שוחרת בזכרונם מצב רוחם שהריי כזה שבהיותם צוללים במים אדירים, לא הושטת גם ידך להצלתם.

אביך, א.י. פולק

הערות לטקסט

"נעמי ויורה" הן אחיות שרה פייגה, אשתו של הכותב, דודותיה של בלהה בתו בארץ ישראל. "ח" הוא חיים צימרמן, ח"ב היא חיה ברכה אשתו, הוריה המאמצים של בלהה בארץ ישראל.

עפ"י הפערים בידע בין אברהם יהודה לרעייתו לגבי ההתרחשויות בבודפשט, ברור כי השניים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת: "איני יודע במי האשמה, אם כתבת להבית והם לא המציאו לי את המכתב ....".

ועדיין, עד רגעיו האחרונים, לא מרפה אברהם יהודה בעניין עתיד ילדיו בארץ ישראל: "יתן אלוה שכעת חיה תשובו לארצנו והנולד, אם לידתו לא היתה בקדושה, חינוכו וגידולו יהיה בארץ העברית". ולגבי שני ילדיו שעדיין לצידו בברסטצ'קה הוא כותב: "שני הילדים שצריכים עוד להשגחתי, וכל עוד אני חי, מוטל עלי לדאוג בשבילם במה שאפשר. הזדרזי נא בדבר (= בדבר "הדרישה") לענני תשובה נכונה בזה .... שזה עוגן ההצלה שלנו, ואם תעמדו מרחוק .... הזהרו נא מקללתם ושברון רוחם .... שבהיותם צוללים במים אדירים, לא הושטת גם ידך להצלתם".