ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 15ד

תמלול מכתבו של שלמה לבלהה אחותו

ה' אדר תרפ"ה – 1 במרץ 1925, שלום רב לך בלהה

את מכתבך האחרון קיבלנו, ומכרח אנכי להעיר, שבנוגע לדרישה, התענינותך הרבה בולטת מכל שורה ושורה. הנה למשל בדבר התמונות, כבר לא מצאת און בנפשך להודיע את זה במכתבים הקודמים, שמא כנראה, חס ושלום, תצטרכי באמת, איך שהוא להחיש קצת את העניין. בלהה, את בוודאי תסלחי על דברים אלו בנוגע אליך, מכיוון, שכמובן, שטר התחיבות אין לי עליך וגם לשכר טרחה לא תקווי ממני, אלא תאמיני, שבושתי וחרפתי בגלל ענין קל ערך כזה, שעולה בנקל לכל האנשים היותר פשוטים ממך, רק לך יקשה הדבר כל כך. בשתי וחרפתי הן הן המדברות מתוך גרוני. דרישות לעשרות מתקבלות אצלנו, מני פועלים פשוטים שזה מקרוב באו לארץ, רק לי כבר קצתה נפשי עד לגועל, במשך שתי שנים כסדרן, בגלל דרישה ....

בזמן האחרון, טרם קיבלנו מכתבך האחרון, שלחתי לך שתי גלויות, שרשמתי לך איזה דברים, שכבר היו לי לזרא ולא אחזור עליהם. גם רשמתי לך שם בדיוק את מספר שנותי (אלף תשע מאות וחמישה, 1905) וגם את שמי המלא בדיוק, שאל תשכחי לפרשו בגשתך לערוך איזה נירות. תרשמי את השם דוד-שלמה ולא שלמה בלבד כי הפקידים האנגלים מקפידים על כל קוצו, של חסר ויתיר, ומוצאים מקום להתגדר ולעכב את הויזה בשל דברים של מה בכך. רצופות כאן שתי תמונות פוטוגרפיות שלי, יהי רצון מלפניך שתשתמשי בהן ....

כתבי לעיתים תכופות ומכל המתרחש אצלך ויהיו מכתביך קצת יותר לחים ויותר מלאים מאשר עד עכשיו, שכל חייך, מצבך ופרטי החיים, הם כספר החתום.

היי שלום, שלמה

(המשך בסוף המכתב) זה עכשיו קיבלנו מכתב מנעמי. היא נכונה וחפצה להכין את הדרישה בהקדם הכי אפשרי. היא הביעה את רצונה עצמה עוד במכתבה שלפני ראש השנה. בלהה, מתרה אני בך וחוזר ומתרה, גשי והתחילי במעשה ואל תשתמשי למען השם עוד עיכוב בשביל אחרים כמו שעשית לאבא. בלהה, שימי לב לדברי, אם אין ביכולתך באמת, או אצלך יקשה העניין ויארך, אז אם בחפצך, מסרי את העניין לנעמי אבל באופן שכזה, תיכף ומיד. קבלי כאן שתי תמונות פוטוגרפיות שלי, גשי לעניין.

ש.

הערות לטקסט

"אם אין ביכולתך .... מסרי את העניין לנעמי". הכוונה לנעמי קליבנסקי לבית מלמן, אחות אמם של שלמה ובלהה. שלמה נוקט טון חריף ובלתי מתפשר בפנייה לאחותו. הוא מוקיע אותה על השתהותה בהעברת מכתב "הדרישה", מסמך המפתח שבלעדיו לא ניתן להתניע את התהליך המורכב להשגת ה"סרטיפיקט" המיוחל לכניסה בשערי הארץ. לטון החריף רקע של תסכול ואכזבה מהכישלון להשיג את ה"סרטיפיקט" לאביהם של השניים.

תרגום מיידיש של חלקו השני של המכתב בו שרה פייגה כותבת לבלהה בתה

קיבלתי את 5 הדולר ואני מאד מודה לך על כך למרות שמאד לא הייתי מרוצה בהם, לי ממש לא עזרת בכך. לך אולי זה יעשה רע אך את מצבי העכשווי רק אלוהים יכול להיטיב ולא אדם. מפליא אותי מאד שזיסל לא כתבה לך כלום. אל תחשבי עלי למרות שאני יודעת שאין לך מרגוע. חשבת שכבר מתתי ? אם היית בת נאמנה היית באה אלי על מנת לראותני, אף שכרגע מיותר לדבר על כך, זה כבר אבוד. לא התכוונתי שתחטאי כנגדי ועל כן החלטתי לכתוב לזיסל ולא לך וביקשתי ממנה שתכתוב לך אודותי. מסתמא יודעת את שהנני אבודה, הוי, הלוואי ומתתי כי אז כבר היה לי הרבה יותר טוב מאשר בחיי עכשיו. את צרותי לא אכתוב לך אך לעומת זאת, כתבי לי איך את מסתדרת ומה מצב בריאותך.

ברצוני לשאול אותך אודות הילד אף שליבי אינו נותן לי. כשאני נזכרת שהוא עדיין לא נימול, בוערת בי האש, לו אך הסבא היה שומע על כך בעודו בחיים. אני גם כתבתי לזיסל אודות כך וביקשתי ממנה שתכתוב לי אם גם היא לא מלה את בניה שיחיו והיא עדיין לא ענתה לי על כך. אוי כי מזלי השחור מביא עלי את כל הרעה הזאת, ובמה אשם הילד שיאריך ימים, רק שלי אין נחת משום דבר. יותר לא אכתוב, כבר מאוחר בלילה וראשי סחרחר עלי. מצבה של חיה לא טוב, היא עשתה טעות ולוואי שהסוף יהיה טוב. אולי אני עושה טעות שאני כותבת לך על כך, אני מבקשת שתפללי עבורה.

נו, היי לי בריאה, אני דורשת בשלום הילד. אמך האוהבת למרות הכל, שרה. אנא כתבי לי אודות הכל.

ואת העיקר שכחתי: בדבר הרישיון של שלמה לא כתבתי לך כלום, אנא, למען השם, זכרי כי הזמן אוזל. אם אין לך זמן לטפל בזאת, או שמא אני יכולה להגיד שאינך רוצה בכך, אנא כתבי תשובתך מיד. בעצם הזמן שאני כותבת לך, קיבלתי מכתב מזיסל ובו היא אומרת שהיא תשלח רישיון לשלמה. אם היא כותבת כך אז אני בטוחה שכך יהיה ואילו את רק "תמשכי את הזמן", עם אבא זה היה בדיוק אותו הדבר. לכל מי שהוא רק פנה זה היה "ללא תוחלת" אבל ברגע שהוא פנה לזיסל פעם אחת – היא שלחה. שאלוקים יתן לה חיים טובים, אני נהנית ממכתביה, אני יכולה לבכות איתם בכי טוב וזה עושה לי טוב על הלב. כמו שאחרי שסוחבים משא כבד ומתיישבים לנוח, למרות שלאחר מכן צריך לקום ולסחוב משא זה שוב על הכתפיים האומללות.

ד"ז (= דאנק זייער = בתודה).

(ובסוף המכתב, שורת תזכורת נוספת) אני צריכה לכתוב לך שוב, שלא תשכחי למען השם (ובעברית !) מהדרישה.

הערות לטקסט

תוכחה לא מוצנעת גם של האם כנגד התנהלותה של בתה: לגבי "רשיון העליה של שלמה .... אנא, למען השם, זכרי כי הזמן אוזל .... ואילו את רק מושכת את הזמן, עם אבא זה היה בדיוק אותו הדבר ...." וכמו כן: "כשאני נזכרת שילדך עדיין לא נימול בוערת בי האש, לו אך הסבא היה שומע על כך בעודו בחיים". הסבא הוא אביה של הכותבת / סבה של המכותבת, ר' מרדכי מלמן סופר סת"ם בעיירה. "אני גם כתבתי לזיסל אודות כך .... אם גם היא לא מלה את בניה". "זיסל" היא נעמי קליבנסקי לבית מלמן, אחותה של הכותבת, נולדה בברסטצ'קה ב 1892 ובשנת 1908 והיא בת 16 עלתה לארץ ישראל. שני בניה – יאיר ומרדכי – נולדו שם. מרדכי (מודי), הצעיר מבין השניים, קרוי ע"ש סבו והוא טיס חיל האויר מודי אלון שנהרג במלחמת העצמאות. נעמי נפטרה ב 1967.