ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 21ב

תמלול ותרגום המכתב הכפול

תמלול מכתבו של שלמה לאחיותיו

י' אב תרפ"ז, 8 באוגוסט 1927, שלום רב לכן רוחמה ובלהה

מכתבכן האחרון קבלנו ביום השישי שעבר, קבלנו גם מכתב מנעמי היקרה. היא תארה באופן מפורט את רעידת האדמה במושבתה ואיך נצלו כולם, כמעט בדרך נס. הודות לזה, האם כבר אינה נותנת לי מנוח בנוגע לכן. לכן אבקשכן מאד, שתכף לאחר קבלתכן גלויה זו, תענו לנו במכתב או בגלויה מהו, אפילו אך ורק, על דבר חייכן וקיומכן בעולם הזה ובלבד שתרגיעו את אמא תכף כי יש לה כבר עכשיו ענין לענות בו כל היום וכל הלילה. היא כבר מרגישה תודה לאל, במבט עיני כל אנשי העיירה, שהנן נטויות דוקא עליה ובטח כולם יודעים כבר דבר מה עמכן ומרעידת האדמה בא"י וכו' וכו'. נו, אבקשכן תכף, אחיות יקירות, לכתוב לה ולהסיר את עיני כל אנשי העיירה ממנה ר"ל (= רחמנא ליצלן).

בלהה, בטח את זוכרת עוד את שמך "נטע", לא כן ? רוחמה, מכתבך שצרוף היה למכתב ולטר קבלתי ורב תודות לך בעדו. באם ולטר עדיין לא השיב לי את ארבעת הזהובים, מוכרח אהיה לנשות בו אעפ"י שזה לגמרי לא נעים לי. בנוגע לתמונת אבא, האחרונה התקבלה כבר בזמן האחרון וגרמה לנו הרבה מפח נפש. היא עלתה בשבע-עשר זהוב ועשרים גרוש, אבל לא זהו העיקר, היא אינה מדייקת כראוי. איך שהוא לדעתי היא שהתמונה צריכה להשלח לנעמי שלנו ושם תמצא לה את המקום ואת הכבוד הראוי לה. רוחמה, מהי דעתך ?

רוחמה, כתבי דבר מה בנוגע אליך, איך הסתדרת או איך את חושבת להסתדר. רוחמה, איני מבינך כלל. לו הייתי אני במקומך זה, מלאת מרץ ומעורבת בין הבריות ויודעת למצוא את מקומה, לא הייתי פסמיסטן כלל. אבל בטח תסתדרי ודוקא באופן יפה ומשובח. אם זאב דינר כבר מצא לו מקום בארץ ישראל, אז כבר אין לנו מה להרבות דברים. אבל, העיקר, כתבי תכף ועל הכל. אחיך המאחל (ומכאן במהופך) לך חיים ושמחה בעבודתך, שלך שלמה.

(ומכאן בצד) פ"ש (= פריסת שלום) לבעלה הטוב של בלהה ולילד היפה והנחמד. למה"ש (= למען השם) כתבו לנו תכף ומיד, הנ"ל.

הערות לטקסט

"8 באוגוסט 1927, שלום רב לכן רוחמה ובלהה". עדות כתובה ראשונה להגעתה של רוחמה לארץ ישראל ! שלמה מביע בטחון ואמון מלאים ביכולתה של אחותו להיקלט ולהתאקלם בארץ: "רוחמה, איני מבינך כלל. לו הייתי אני במקומך זה, מלאת מרץ ומעורבת בין הבריות ויודעת למצוא את מקומה, לא הייתי פסימיסטן כלל. אבל את בטח תסתדרי ודוקא באופן יפה ומשובח". ובהומור החד והמובלע האופייני לו, מוסיף הוא: "אם זאב דינר (= ברסטצ'קאי אף הוא, בארץ בכפר סבא) כבר מצא לו מקום בארץ ישראל, אז כבר אין לנו מה להרבות דברים".

"ולטר" הוא אריה ולטר, חברו הקרוב של שלמה ובעתיד הלא-רחוק, בעלה של רוחמה.

"נעמי" היא נעמי קליבנסקי/אושפיז לבית מלמן, אחות אמו של הכותב, עלתה ארצה בשנת 1908 ובתקופה בה נכתב המכתב הזה התגוררה עם משפחתה (בעלה ושני בניה) ברחובות. רעידת האדמה המוזכרת כאן התרחשה ב 11 ביולי 1927, מוקדה היה בצפון ים המלח והיא גרמה נזקים כבדים בנפש וברכוש ברחבי הארץ. ברמלה ולוד הסמוכות לרחובות נמנו כ 50 הרוגים וכ 150 פצועים. ושוב, כאן, בציניות של כותב פיליטונים מיומן, כותב שלמה: "האם כבר אינה נותנת לי מנוח בנוגע לכן .... היא כבר מרגישה תודה לאל, במבט עיני כל אנשי העיירה, שהינן נטויות דוקא עליה ובטח כולם יודעים כבר דבר מה עמכן ומרעידת האדמה בא"י וכו' וכו'. נו, אבקשכן תכף, אחיות יקרות, לכתוב לה ולהסיר את עיני כל אנשי העיירה ממנה רחמנא ליצלן".

שרה פייגה לבנותיה, תרגום הטקסט היידי

בנותי היקרות, רחמו על אמכם האומללה, כתובנה לי תשובה מיד עם קבלת הגלויה. כאלה צרות אינני מסוגלת לשאת עוד. חמהל'ה (= קיצור של רוחמהל'ה), עליך אני חושבת יותר מאשר על ביילה כי עליה יש מי ששומר. איני יכולה לכתוב יותר, אמכם האוהבת, שרה.