ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 6ב

תמלול המכתב

י"ז אדר תרפ"ג, יקירתי !

מלווה ומטריד אני אותך בדברי, אבל מה אעשה שכך נגזר עלי מיום עמדי על דעתי, לחיות ולפעול כנגד רצוני וחפצי, אך על פי ההכרח והלחץ שלוחץ אותי מסביב. וגם עתה, בערוב חיי, בשקוע שמשי בעב ענן זעום ושב. וחרצתי בלבי, אפנה נא בעב ענני לקרן אפלה ונדחה, למען לא אחשיך ואעכיר דרך חיי הילדים המזהיר והישר הולך כנגדם ולא אהיה להם לשטן ולפגע בהוויתי הנאלמה המלווה היא אותי לאנחות מטרידות. אך במה היד החזקה המושלת עליך וכמו במלקחי ברזל היא מוציאך מהעגה שעגת סביבתך ומעמידה אותך במצב כזה שהוא למרות רצונך. אמנם יקירתי, ידוע תדעי שצערו של שטן משל איוב וכאבי ליבי הוא הרבה קשה ממה שנוגע אליך. כי יוכל היות אם נדון על הדבר בין מצד האנושיות השכלית (ההומניות) בין מצד הלאומיות, ובמיוחד אם שעמדת למורה בישראל לדאוג בשביל הדור הצעיר, וגם מצד שארי וקרובי בשר ודם, יש לי הרשות לדרוש הדבר הזה ממך. אבל מה גדול צערי וכאבי לזאת, או כמו שאומרים, לקפוץ מעורי ממש. אם יכולה את לצייר לך צער נפש בירדה לעולם התחתון או צער הנפש ביצאה מהגוף, מעין זה או יותר נכון הרבה יותר מזה קשה כאבה ומתענה נפשי בהלחצה לצאת מכליאה והמצב שרעה לה ולבוא בדברים ובבקשות במה שהוא, או אך פשוטו כמשמעו, לבוא בדברים עם אחרים, כי הדבור והמלל כשהוא לעצמו קשה עלי מאד. שאמנם עם מלומד בניסים אנחנו, האתון דיבר, וההרים שרו, והמתים קמו לתחיה בעת שהיה צריך בזה, אבל שם לא קמה פעמים צרה, הם עשו פעם אחת את שליחותן נסתלקו משליחותן ודי. כמו שלא ידעו סבת החזיון הזה כך לא ידעו בסורו מהם. אבל החיה בעלת שתים, בעל בחירה כביכול, בעל הכרה לפי דעתו, בעל מטרה לפי השגתו, עליו משתנים סדרי בראשית כמה פעמים. כמוני האומלל ברגע הזה שפעם אחר פעם עלי להרבות דברים ולבלות בעניני שלי ולהפריע מנוחת אחרים. פני מתכרכמות נכרות וכל העולם כולו מזדעזע תחתי אבל, כאמור, מי יכול לעמוד כנגד ההכרח התקיף ממך.

ולכן, מלאי נא אחר דברי אך הפעם וירווח גם לי גם לך. כי לא אוכל להשקט בעוד מתנועע אנכי (כי חי אנכי) עד ויבוא אל מכונו הדבר הזה ובכל מאודי אתאמץ למסור את הדבר עד כמה שאפשר. והלא, הנה אני כתבתי לך, נכון שלמה שלנו לבקש את ראדווענסקי אולי אפשר לספחו אל מושבה שלו ואם אכן, שישלח דרישה לו, ועד עכשיו לא קבלתי שום תשובה. ואי תשובה היא תשובה. והזמן עובר עוד מעט ולא יתנו לו תעודת הנסיעה ולכן לפנות אל חיים צ"מ (= צריך מיד) במכתב הצרוף פה ולהשתדל שבלי שום דיחוי ישלח לו רשיון. כמדומה לי שלו אין שום קושי בדבר ולא ישיב את פני ריקם בדבר הזה. ואינו נוטל שום אחריות עליו, הוא נוסע על אחריות שלו ולא יפול למשא של מי שהוא. להעביר עוד דברים בענין הזה כבר תבחל נפש בריאה, וביחוד נפש זעומה ומרודה כמוני. לכן אקצר ואך בדברים קצרים אסיים, בלי שום התרשלות לכוחות, שחיים ישלח לו דרישה, הדבר אינו צריך אך להזכירו היטב שלא יסיח דעתו מזה. טוב היה שתסעי אליו במיוחד כדי הדבר שתוציאי מעט הוצאות וטרחה על הדבר הזה.

שלך, א.י. פולק

מכתב חיים רצוף פה וכאמור טוב היה שאת תדברי עמו בע"פ בנידון זה. בקשי את ראדווענסקי שיכתוב לי מכתב איזה שיהיה וגם כתבי לו את כתובתי וגם כתובת חיים צימרמן כתבי לי, אולי אפנה אליו במיוחד, אך את תעשי בעצמך כמו שביקשתיך ומהרי בתשובה (הנ"ל).

הערות לטקסט

בלהה, בתו הבכורה של הכותב, מורה במושב כפר יחזקאל בעת הזאת, ואביה מאיץ בה בכל כוחותיו בעניין השגת "הדרישה" המיוחלת לשלמה בנו. תחינותיו נושאות אופי תנכ"י אפי: "כי הדיבור והמלל כשהוא לעצמו, קשה עלי מאד, שאמנם, עם מלומד בניסים אנחנו, האתון דיבר וההרים שרו והמתים קמו לתחיה כשהיה צריך בזה, אבל שם לא קמה פעמיים צרה, הן עשו פעם אחת את שליחותן, נסתלקו משליחותן ודי".

בהרגישו שיומו קרב עקב מחלה המקננת בו, בורר אברהם יהודה את צעדיו בצורה מחושבת ומעשית, בין אם בפניה לחברו הברסטצ'קאי "ראדווענסקי", הוא ד"ר אברהם רדובנסקי (רביד), ממייסדי המושב נהלל שזה אך קם, לצרף את בנו להתיישבות, או במכתב נוסף שהוא מצרף (ראו בכותר הבא) ואותו הוא מפנה לחברו חיים צימרמן, מחלוצי יבנאל, כדי שייקדם את ההליכים הפורמליים לעליית בנו ארצה.

עלייתו ארצה של שלמה פולק נתעכבה, הן מהסיבות שפורטו לעיל והן עקב מצבו הרפואי המידרדר של אביו. הוא נשאר בעיירה ובסופו של דבר מצא את מותו בשואה.