ברסטצ'קה המסע הציוני 17ב

תמלול הטקסט

ברסטצ'קה, 26 במאי 1937, לרוחמה ולאריה שלום רב !

זמן רב מאד עבר מזמן קבלתי את מכתבכם ובאמת אגיד לכם שאיני יודע במה אוכל לכפר על עוון של שתיקה מלענות עד עכשיו. אני כאן לא אתעכב על הקושיים מתת לי לכתב אליכם מכל הבחינות.

אני רוצה כאן לענות על זה שבקשתם אותי בדבר עזרה בהשגת כל דבר שיצא מתחת עטו של אברהם, אבל לדאבוני הגדול לא אוכל לעזור לך במאום. ראשית אצל אברהם בעצמו לא היה כלום, מפני שהמשטרה השגיחה עליו בעין פקוחה ובקרה אותו לעתים קרובות ולכן לא החזיק בביתו שום דבר. בדבר היומן שכתב גם אני יודע אבל כל זה הלך לאבוד. כמה שכבר התעניננו בענין זה ולא עלה לנו להשיג מזה דבר. חנה וויינצווייג לא היתה בבית וחיכיתי לבואה, אולי אמצא אצלה איזה דבר, אבל גם אצלה אין כלום מפני שכל מה שקבלה ממנו תיכף שרפה ולא רצתה שיישאר אצלה. חכיתי לעוד חברים שחשבתי שאצלם אשיג איזה דבר והם לא היו אז בברסטצ'קו ואין כלום ולכן לא עניתי תכף אחרי קבלת מכתבכם. ומכיון שלא עניתי תיכף זה נדחה מיום ליום לא מרצוני, ותבינו שזה גרם לי סבל נורא, אפילו דבר טפשי שכזה להעביר אליכם הכתובת של פרסמן, הרי זה באמת קל מאד וגם זה לא הצליח בידי. פניתי להורי פרסמן בבקשה שיתנו לי הכתובת, התחילו בחקירה ודרישה למה ולשם מה. והסוף היה שהאם אומרת שאבא יתן שאצלו הכתובת והוא ההפך. ואחרי אינטרוונציה (= התערבות) של נכדם שהוא הבטיח לי שילך אצלם ויתן לי הכתובת, הביא לי תשובה ברורה שאין ברצונם לתת לי את הכתובת של יוסף ככה שאין ביכלתי לעזור לכם באמת לדאבוני הגדול ואתכם הסליחה.

בכל זאת אני משתדל מאד לחפש בין החברים ובאם רק יעלה בידי להשיג איזה דבר, אעביר לכם. ומה נשמע אצלכם בשטח זה, השגתם איזה דבר. אצלנו אין שום חדשות, קבלתי מכתב מבלהה גם מכתב זהובים בשביל שלמה. זה היה דבר בעיתו כי נצרך היה מאד בכמה פרוטות, ומה נשמע אצלכם, כתבו מהנשמע אצלכם. אני מסים בשלום לכלכם, ישראל

שלום לך משה !

מכתבך נתקבל גם לירה נתקבלה ב 8 למאי. על מועד קבלת הכסף הקודם כתבו כבר לך כמה פעמים ומתפלא אנכי על דרישתך בכל פעם לכתב את זה מה שכבר כתבו תמיד ותמיד אחרי קבלת כסף כותבים לך, תעיין במכתבים הקודמים. קשה מאד לדייק, כמו שביקשת, ואני בטוח שתמצא במכתבים.

כתוב לעתים יותר קרובות, שלום לך מכולם. ישראל

הערות

הכותב, ישראל בורטניק, חברם הקרוב, בן גילם, של רוחמה ואריה ולטר ושל בלומה ומשה זילברמן, בני ברסטצ'קה בקבוץ יגור, הוא פעיל ציוני מרכזי בעיירה, רוק, לא עלה ארצה ונספה בשואה.

"בהשגת כל דבר שיצא מתחת עטו של אברהם". אברהם סקולסקי, דמות יחודית, יוצאת דופן ומוערכת בעיירה. איש רוח בעל מחשבה עצמאית ומקורית אשר עקב מום בליבו היה מוגבל פיזית ולא יכול היה לעסוק במקצועו – נגרות. מרכסיסט ברוחו, אח ורע לפעילי תנועת "החלוץ" ועמיתו לדרך הציונית של אריה ולטר (המכותב כאן). בה בעת, מקורב ומקובל מאד על לאומנים אוקראינים שפעלו במחתרת בשנות השלושים נגד השלטון הפולני. מנהיגי התנועה (סטפן בנדרה בראשם) נרדפו, נעצרו ורבים נשפטו והוצאו להורג. לא מפתיעה העובדה שהיה נתון למעקב צמוד של המשטרה כמצוין במכתב. נפטר ב 1935 והוא כבן 30. אביו, שלמה סקולסקי, היה לצידו, אמו נפטרה ככל הידוע זמן רב קודם לכן. ראו גם צרופה ובה דברים שנכתבו אודות יום מותו של סקולסקי בספר הזיכרון לעיירה.

"חנה וויינצוויג", חברתו הקרובה של אברהם סקולסקי, נספתה בשואה.

"פרסמן" הוא יוסף פרסמן, הצייר בן ברסטצ'קה, חברו לכיתה של אריה ולטר, היגר לצרפת ועשה שם קריירה. מתקבל הרושם שמשפחתו בעיירה חוסמת כל אפשרות גישה של חבריו אליו.  

"בלהה" היא אחותה הבכורה של רוחמה (המכותבת כאן), "שלמה" הוא אחיהן הצעיר של השתיים. תמיכתה הכספית של בלהה (ובעלה), בשלמה ובשרה פייגה פולק אמם, סייעה בידם להתמודד עם מצוקות קשות בעיירה.

"שלום לך משה". בסופה של הגלויה, כמה מילים למשה זילברמן, בן העיירה, אף הוא ביגור.