ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 10ב
תמלול הטקסט
דברי שלמה פולק
13 בנובמבר 1927 (הוא י"ח חשון תרפ"ח ולא תרפ"ז ככתוב), שלום לך ולטר היקר
יקירי, עוד צער ומפח נפש שבעתי רב בשובי הביתה. אמך הקימה אצלינו לפני בואי "סקנדל" גדול, כמעט שחפצה, כך מסרו לי אחר כך, לשבור את שמשות ביתנו. חרפה וגידפה את האם בכל מיני גידופים ובזיונות, והכל בעטיים של הארורים המנוולים אשר מסרו לה כי לבית המשפט הבאנו אותך בעגלה מבית החולים הלוצקאי. מובן שגם על מראה פניך ותלבושתך הוסיפו על אחת שבע. ולטר היקר, את פתקתך מסרתי לאביך כי לאמך כבר לא יכולתי למסרה כי אחרי השערוריה אשר הקימה בביתנו כבר לא יכולתי להביט בפניה. אנכי דמיתי שהיא תעכב אותי בהפגשי אתה ותבוא אתי בדברים אבל היא פגשתני ולא עצרה אותי לשאול אפילו דבר מה. בכלל, "המנוולים הארורים" מסרו עליך ועל מצבך דברים נוראים בכל העיירה. אבל נניח לזה ולטר היקר, לא כדאים הם כולם שאנחנו אפילו נזכיר בהם. העיקר יקירי, שמצטער אני עכשיו מאד על אבוד מכתבך. אנחנו, ז"א אני ואברהם, מהזמן שחזרתי מלוצק, חיכינו וחיכינו אולי סו"ס (= סוף סוף) יתקבל מכתבך. ולטר היקר, זה נורא שאפילו הקשר הבודד שלנו, קשר המכתבים, שגם הוא אינו תכוף, נפסק לפעמים, אפילו שלא באשמתנו, באופן בלתי אמצעי ובלתי תלוי בנו כלל וכלל. איך שהוא, ולטר היקר, קשה לנו להשלים שדוקא מכתבך הארוך נאבד, ואולי באמת יוכל היות שנקבל אותו באחור זמן. ולטר היקר, למעה"ש (= למען השם), כתוב תכף אם תוכל מה שלום רגלך, המתרפא הפצע ? צריך אתה להיזהר לבלי ליגע אותה כי אם לא תיזהר רק תזיק לך ולאחרים. חושב אני, ולטר היקר, שאם רק לא תעבוד ולא תגרה את הפצע ובקביעות תחבשהו, יעבור כל זה, אפילו במהרה. העיקר לא ליגע את הרגל וממילא לגרות את הפצע.
כתוב יקירי מה היו תוצאות הפגישה ? איזה חברים היו מהמרכז (= מרכז "החלוץ") ? איזו חברים א"יים (= ארצישראלים) ? הבאמת הקציעו (= צ"ל הקציאו) איזו תמיכה כספית ? כתוב מה שלומו של פוליק (משה פולק) ? בטח היה אצלך בזמן הפגישה. מסור לו בשמי פ"ש (= פריסת שלום) מיוחדת ושאלו למעני למה לא יכתוב לי. ולטר היקר, כתוב מה עם ריקמן (= יצחק ריקין), בפוליציה המקומית (= בתחנת המשטרה) נמצאת תעודת הלידה שלו עם יוסף אחיו. מסר לי (= נמסר לי) שלפי דברי הפוליציה עזב ריקין את הדבר הזה.
ולטר היקר, הרבה צער גרמה לי רגלך הנכבדה, לא יכולתי אפילו להנות קצת מפגישתנו הארעית – הקצרה. רציתי יקירי לשלוח לך גלויה מכופלת אלא כאן שכזאת לא השגתי ואני רוצה כבר לדעת שלום רגלך והכל מכל לכן הוכרחתי לע"ע (= לעת עתה) לשלוח לך לכה"פ (= לכל הפחות) גלויה זו. ולטר היקר, מ"הדעמבאווא" (= העיירה דמידובקה, כ 18 ק"מ צפונית מזרחית לברסטצ'קה) הלכתי רגלי דרך אולטין", "סמולייב" באופן שחזרתי כמעט מסביב לברסטצ'קה שלנו.
ולטר היקר, אם תוכל, כתוב תכף, כתוב גם מה שלום זפרן (= יהושע זפרן), פ"ש לו.
(תוספת בשוליים) ולטר היקר, אני רוצה לבקשך בשם שנינו, ז"א בשמי ובשם אברהם, שאם יש ביכולתך, השתדל בכל האפשר להשיב לך את מכתבך, שלפי השערתך נאבד בשעה ששמת אותו בקרון הבוקר.
דברי אברהם סקולסקי
שלום לך ולטר !
אכן, מחשבה אחת ורעיון אחד קונן בליבנו, כל מה שעלה בדעתי לכתוב לך הקדים שלמה ואין לי מה להוסיף. אני מוסיף אך ורק זה, מאד מצטער אני שלא יכולתי להתראות אתך ולדבר אתך. הרבה יש לי לדבר, אולי אמלא זה בפעם השניה. שלמה מסר לי רק מעט אודותיך, כי אינך שבע רצון. אי אפשר כבר לנושא את זה, מתי כבר ינוח עליך רוח זה ששבע רצון שמו ? כמדומני כי בזה הזמן המכריע והמוכרח לזה.
כתוב תכף, מלא את זה לכל הפחות. א.ס. (= אברהם סקולסקי).
(ותוספת בשוליים במהופך) פ"ש לריקן (יצחק ריקין), פ"ש למשה (= משה פולק).
הערות לטקסט
אריה ולטר נפצע במהלך עבודתו בחציבת אבן בקיבוץ ההכשרה. במכתב אחר לאחותו רוחמה בא"י מאותו הזמן מדווח לה שלמה על פציעתו של חברם: לפני זמן מה נפצע (ולטר) באבן בקלוסוב. שכב בבית החולים Kaja Choryh בדומברוביצה (כ 35 ק"מ צפונית מערבית לקלוסוב) ועדיין לעת עתה הוא צולע.
חיה גילה, אמו של אריה ולטר, מצטיירת מתאורו של שלמה (ולא בפעם הראשונה) כאם מגוננת ומסורה מחד, ותקיפה וחסרת פשרות כלפי חבריו של בנה, על שהטריחוהו וטלטלוהו להעיד בבית המשפט בעודו מאושפז פצוע בבית החולים מאידך.
כמה מילים על אופייה ועל הקשיים והסיכונים הפיזיים שבעבודה במחצבה מתוך הספר "קיבוץ חוצבי האבנים ע"ש יוסף טרומפלדור בקלוסובה ופלוגותיו" (או בקיצור, "ספר קלוסובה"), בהוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד, תשל"ח.
בעמ' 38 נכתב: לנו, החלוצים, לא היה כל מושג על העבודה במחצבה, אך ראינו שזוהי עבודה קשה מאד. לא היה כל מיכון והכל נעשה בצורה פרימיטיבית. ההכנות לפיצוץ, הטעינה, ניפוץ החצץ וניפוי החצץ – הכל בעבודת ידיים. המחצבות היו בעומק ואת החומר משם היו מעלים בעגלות הרתומות לסוסים. כך עבדו כ 200 פועלים, מהם רבים שנידונו לעבודות פרך בימי שלטון הצארים ברוסיה. ובעמ' 42: יצאנו לעבודה במחצבה וראינו שהגויים חותכים גלגלי גומי ועושים מהם "נעליים" והן הטובות ביותר לעבודה במחצבה. התחלתי גם אני להכין נעלי גומי כאלה לחברים שלנו. מהזמן ההוא ואילך הפכו נעלי הגומי להיות נעלי החלוצים בקלוסובה, בעבודה ואף לאחריה. ובעמ' 43: יצאנו לעבוד במחצבה, ליד ה"דרובילקה" (= מכונה הטוחנת אבן לחצץ) .... עבדנו גם בטעינת אבן בקרונות .... חדרנו גם לעבודות מקצועיות, מכניסות יותר, ובעיקר לסיתות, מקצועות שעד כה עבדו בהם גויים בלבד.
