ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 14ד
תרגום מיידיש
החלק הראשון, מכתב בנימין ולטר לבנו
ערב שבת קודש "אחרי" תרפ"ח, ברסטצ'קה
חביבי לייב !
פלא בעיני שיודעים עליך שאתה נמצא בקלוסובה וזימנו אותך וב 15 בחודש זה המשטרה חפשה אותך (כאן מספר שורות שלא ניתן לפענחן). מחפשים אותך כדי לברר לאן לשלוח את ההודעה של ה"סווד" הפולני לגיוס לצבא. היות שההודעה האחרונה הוחזרה, אני באופן אישי דאגתי לזה שיוותרו לך תמורת 5 זלוטי קנס על הצו הראשון. אני לא מסרתי להם את כתובתך ואף אמרתי לאמך שזה לא מתקבל על הדעת שהם יודעים את הכתובת שלך. כתוב לי לאיזו מטרה שאלו הפקידים על הפעילות של "נאדליטשבוועי", הרי אין זו סתם שאלה, לבטח מסרת משהו אודות "דאטשין" וכנראה רוצים לדעת אודות העליה. באם זה סוד, אזי כתוב רק עבורי בעברית ואז אמא לא תוכל לקרוא וממילא לא תדע. ואם הסוד הוא גם ממני, אזי יש לי עצה, אל תערב אותי בסודות, ובכלל, מסודות אין ענין.
הכנתי עבורך זוג נעלים לעבודה ב"סאמיטין" בכדי שאבצוג יוכל לקחת אותם אתו. לבסוף הוא עזב בבהילות ולכן הנעליים נשארו כאן. אני אשלח אותם עם גלקין מיד לאחר השבת. באם אתם צריכים נעליים לעבודה בקיבוץ, עצתי לך שתקנו ב"סוועסטיצקע" אבל אם המחיר יקר מדי, העבודה קשה והנעליים מתבלות מהר, אני יכול לשלוח אליכם סנדלר ששכרו בין 30 ל 40 זלוטי לחודש ואשר ישאר שם כל הקיץ או כל עוד שתזדקקו לו. אפשר גם לגשת לשוק הפועלים ולמצוא שם, כמעט בחינם, מישהו שיוכל לעבוד אצלכם ולו רק עבור "מזונות".
שלחתי לך עם קארינין (= קורין) 2 ממחטות וזוג "שקארפיטקעס" (= ככל הנראה פוזמקאות), איני יודע מה עוד לשלוח כי שאלתי ולא ענית.
אביך מוקירך, ב. ולטר, דרישת שלום לכל החברים החדשים והלא-חדשים כולם.
החלק השני, מכתב גיילע (= גילה) ולטר לבנה
לייבניו היקר !
אני מברכת אותך מעומק הלב ומודה לך על כתיבתך. אני מדמיינת כאילו שאני מדברת אתך בשעה שאני קוראת את דבריך, הייתי כותבת לך יותר אבל היום יום שישי ואין זמן לכתוב יותר, אנא מחל לי. אודות חזרתך הביתה איני רוצה אפילו לחשוב. אל תעבוד קשה מדי.
אמך הנאמנה גיילע המאחלת לך הרבה טוב. מסור דרישת שלום למארשאנקין (= בני מהרשק) וביאלוסטוצקי ולכל החברים שאני מכירה ולא מכירה. כתוב לעיתים תכופות, וזהו.
(ובנוסף, כתוב במהופך) מדוע אינך כותב באם קיבלת את זוג ה"שקארפיטקעס" ואת הממחטות.
הערות לטקסט
"אני אשלח (את הנעלים) עם גלקין". גלקין המדובר הוא חברו של ולטר, ברוך גלקין, יליד 1907, עלה ארצה ב 1933 והתיישב בחיפה. נפטר ב 1975.
אחרי שתי הגלויות הקודמות שמוענו לרוקיטנה, ברור עפ"י הדברים שלעיל, כי אריה ולטר נמצא שוב בקבוץ בקלוסוב, ולא רק זאת, אלא שהמשטרה הפולנית מתחקה על עקבותיו ! הסיבות לכך לא נסתרות מהעין. ראשית, חובת הגיוס לצבא הפולני לתקופה של שנה היוותה מכשול גדול בפני צעירים כוולטר המתכננים את עלייתם ארצה היות שבתהליך הוצאת הדרכון היו צריכים להמציא את מסמכי השרות או הפטור מהשרות. רבים שנקלעו למצב הזה והבינו שסיכוייהם לקבל דרכון הינם אפסיים, פשוט "הסתלקו" מפולין בדרך בלתי-ליגלית, בין אם באמצעות דרכון מזויף או ע"י הברחת הגבול. איום גדול אפילו מזה היה להימצא תחת עינה הבוחנת של המשטרה או של השרות החשאי הפולני. הללו ניהלו מלחמה בלתי-מתפשרת מול אידיאולוגיה קומוניסטית ומרגלים מברית המועצות שהוחדרו למדינה באותן שנים. הקרבה הגדולה, הן של ברסטצ'קה והן של קלוסוב, לגבול עם ברית המועצות, הפכו אותן לכר נוח לפעילות מסוג זה. יתרה מזאת, הפעילות של החלוצים הציוניים בקיבוצי ההכשרה והאופי הסוציאליסטי של ההתארגנויות הללו, לא נעלמו אף הם מעיני השלטונות הפולנים. "טיפוסים" כאריה ולטר, שלמה פולק ואברהם סקולסקי שהיו גם מנהיגי נוער, לבטח "זכו" למעקב צמוד במיוחד וכל גילוי של פעילות חריגה מצדם עלול היה להסתיים במאסר ממושך ! ה"פרנויה" הפולנית, זאת יש לומר, לא הייתה משוללת יסוד כלל וכלל: לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית ברוסיה, יותר ויותר צעירים, רבים מהם יהודים ! נשבו בחבלי הרעיון האוטופי וראו בו, לא רק משום גאולה ל"פועלי העולם" אלא גם פתרון מתאים לסבל הדורות של העם היהודי. גילה אמו של ולטר יודעת היטב על מה היא מדברת כשהיא כותבת לבנה כאן: "אודות חזרתך הביתה איני רוצה אפילו לחשוב".
בנימין ולטר פעל ללא לאות למען החלוצים בקבוץ ההכשרה בקלוסוב. תנאי הדלות הקשים שהצעירים והצעירות הללו נאלצו להתמודד עמם בחיי היום-יום היו מין הידועות. משפחות לא-מעטות שהתנגדו מכל וכל להרפתקה הציונית של ילדיהם, ניסו לשבור את רוחם ולגרום להם "לחזור הביתה", בין היתר באמצעות סנקציות שונות ומניעת כל סיוע חומרי. התגייסותו המוחלטת של בנימין ולטר למען חלוצי וחלוצות קלוסובה היתה איפה יוצאת דופן והוא אף נהג לבקרם במקום כדי לאמוד מקרוב על צרכיהם. ציון על כך ניתן למצוא בספר הזיכרון לברסטצ'קה, בעמודים 114 ו 408 וכן ב"ספר קלוסובה", בעמוד 72. במקרה הספציפי העולה מהדברים במכתב זה, יוזמתו של בנימין ולטר להעסקת סנדלר קבוע בקבוץ שיהיה אחראי לתיקון נעלי החלוצים המתבלות במהירות בעבודה במחצבה. בין השורות גם רמז לכך שגילה ולטר מעורבת אף היא בפעילותו של בעלה בקלוסוב ! ככתוב: "מסור דרישת שלום למהרשק וביאלוסטוצקי ולכל החברים שאני מכירה". מהרשק, הוא כידוע בני מהרשק, מנהלו של קבוץ ההכשרה, ביאלוסטוצקי הוא אברהם ביאלוסטוצקי, איש דובנה, עלה לארץ בראשית 1929 ביחד עם אריה ולטר.
