ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 3ב

תמלול המכתב הכפול

ראשון, מכתבו של שלמה פולק

שלום רב לך ולטר היקר

אולי אכתוב לך בפעם אחרת, לע"ע (= לעת עתה) אני עסוק קצת ר"ל (= רחמנא ליצלן) במבוכת הבחירות לקונגרס א.א. מעוניין אני שיהיו "אויסגעווידעלטע" (= הנבחרים) ממין ידוע ושכל בני ישראל "זאלין לקסירען" (= שהם יבחרו) בהכרה ידועה. זהו הכל מטרת חיי שאיפת רוחי, רוח נשמתי וכן הלאה.

אחיך (= חברך הקרוב) המאחל לך אושר, חיים ושמחה בעבודה. למה"ש ולמה"ש (= למען השם) כתבתי.

(וכתוב בהיפוך הגלויה) עיקר שכחתי, את שמי וחתימתי, מעתה אני נקרא הממונה על ה"הווידלען" (= הוצאות) ועל ה"קסירען" (= הכנסות). הקיץ יבוא לציון גואל במהרה בימינו אמן סלה.

שני, מכתבו של אברהם סקולסקי

במאמר מוסגר יצוין, כבר כאן בפתיח, כי כתב ידו של סקולסקי מעיד כאלף עדים על אופיו התזזיתי, הוא אינו מקפיד על כל סדר כתיבה ופיענוחו הוא על גבול הבלתי-אפשרי. לעיתים הוא גם "מטבל" את דבריו בקללות בוטות. לגבי המהות, עם זאת, אי אפשר לטעות. מדובר בצעיר בעל כושר הבעה וניתוח רעיוני בלתי רגילים.

שלום לך ולטר

את פתקתך לק' ישוע (= הוא יהושע או שייקע, ספרן, אשר יצא יחד עם ולטר להכשרה) קבלנו, הוא בא יחד ביום חמישי בערב, דברתי אתו לע"ע רק מעט מאד והוא מסר לי דברים די משמחים אודותיך. אפס אך ורק אתה מחשה ואינך חפץ לספר לנו כלום. הבה ואספר לך איך היתה פגישתנו, הדברים שונים עם נשמה. אני, סמיט וקוטשער ישבנו על המגרש (שלמה היה בהורוחוב, מה שאספר לך להלן) והנה נגשו אלינו אמך ואם שייקע. אמך התאוננה לנו (כמעט שבכתה) שנאמר לה אם קבלנו ממך איזה ידיעה ושמא דבר אסון קרה וכו' .... ובא רץ שייקע בעצמו ובנמצא לא חפצה אמך להאמין לו לשייקע ששלום לך, עד שנרגעה. ובאמת איני מבין למה לא כתבת הביתה זה זמן רב.

מצבו של שלמה נשתנה כל כך הרבה לטוב עד להתענג להביט עליו. הוא לקח אפילו חלק בעבודה תרבותית ב"החלוץ", כמדומני שהסטוריה עברית או סיפורי הסטוריה. אולם, מפאת הסיבות הקודמות שגורמות לשינוי ותמורה, בנפרד אני חרד ונפחד אם ישהה במצב זה לזמן רב ואם חו"ח ישנה את המקום בכלל. אבל לע"ע יפה כך וטוב ונעים והלוואי שיגע הקץ לכל זה. הנה עתה השעה הראויה והנכונה לעשות קץ לקלקול חייו בכלל. עזרה כל שהיא מבחוץ והענין נגמר. צריך שיהיה מי שהוא שידחוף אותו לעשות קץ בדבר הנחלה והמשפט שלו ולדבר הסוף רק עזרה וסיוע כל שהוא, ואותו המי שהוא אני מדמה – ביחוד בדבר הנחלה – הוא דודו הירש מלמן ולא אחר. ולפי דעתי, הדבר קל לו, כלומר שדודו יעשה ויתרצה לזה.

ומה שנוגע למשפט עם (?): היא ששלמה אחר מעט את מועד הדין. הלך הביתה בשביל לקרוא בדבר הילד, עשה כבר הקטיגור חקירה ודרישה. והעד, כפי שנודע, הוא הדוקטור הפולני. אבל, כפי שאומרת הפוליציה (= המשטרה) והדוקטור בעצמו, לא יהיה שום עונש ושום ערך אין לזה. ולכן, בדבר היד,  הם עשו חקירה בהורוחוב (= או הורוכוב, עיר המחוז) בנוכחותו של רופא. וגם יכולים כבר לשבת במנוחה, כי אותו "הבעל דבר" ימשכנו למקום אחר. הנה אלה הם "החוקים והמשפטים".

כתוב ואל תסתר דבר, שלום, א. סקולסקי

הערות

בעוד פולק מדווח על מעורבותו בארועים הפוליטיים הדוחקים של השעה – "מבוכת הבחירות לקונגרס" - היינו בחירת הצירים לקונגרס הציוני ה 15 העומד להיפתח בבזל בימים הקרובים (אוגוסט 1927) – ו"מעונין אני שהצירים יהיו ממין ידוע ....", סקולסקי לעומתו "מתעסק" בדברים הרבה יותר ארציים. בפתיח מכתבו, תאור גרפי משעשע ! על דאגת היתר של גילה ולטר, אמו של אריה, בנוגע לבנה בהכשרה. (להגנתה יאמר שאריה הוא בן יחיד להוריו ....).

חלוצים בני ברסטצ'קה נמנו על מייסדי קבוץ ההכשרה של תנועת "החלוץ" בקלוסוב שנודע בשם קיבוץ חוצבי האבנים. את מסלול ההכשרה שם עושה עתה גם "ולטר" (הוא אריה/לייב ולטר) המתעתד לעלות ארצה. חבריו הקרובים ועמיתיו לדרך מדווחים לו על הנעשה בעיירה.

הסכסוך המשפחתי העולה שוב ושוב הוא עם הירש מלמן, דודה (אחי אביה) של שרה פייגה פולק, והוא נסוב בעניין "הנחלה", הוא בית אביה של שרה פייגה, בו היא עצמה ושלמה בנה מתגוררים, ואולי אף נכסים משפחתיים נוספים, והמחלוקת שככל הנראה התעוררה בקשר לבעלות עליהם לאחר מותו של אביה. בהיות מלמן גביר בעל מוניטין קשוח ואולי אף דורסני בעיירה, והעובדה שלשלמה ואמו לא היו, לא תעצומות הנפש ולא היכולת הפרקטית להתמודד עם שכאלה, גרמה להם עוגמת נפש קשה וסבל רב לאורך שנים רבות.

כמו כן, אותו משפט המתנהל מול "הילד" ו"ידו השבורה" העולה שוב ושוב, כאן ובלא-מעט תכתובות נוספות הנוגעות למשפחת פולק, ואשר רב בו הנסתר על הגלוי. ומכל מקום, מתקבל הרושם שלמרות הסבל והצער הרבים שנגרמו בעטיו לשרה פייגה ולבנה, הוא נסתיים בלא-כלום.