ברסטצ'קה התכתבות עם החלוץ ולטר בהכשרה 5ב

תמלול ותרגום הטקסט

פותח שלמה פולק בגוף המרכזי של הטקסט

שלום רב לך ולטר היקר

זה אתמול שלחנו לך, אני ואברהם, גלויה משותפת אלא שהיום נפגשנו עם אביך והאחרון רוצה בשובך הביתה, כלומר לעבר החג, ומכיוון שהוא רוצה וגם אני רוצה ואברהם רוצים ואנחנו שלושתינו כבר בבחינת "גרויסע וועלערס" (= ביידיש, מאד חפצים), הריני מבקשך שתכתוב לנו אם אפשר ואם יש ברצונך להתראות עמנו, אזי בוא, אנחנו מובן שנקבלך ב"רגלים פתוחות". בנוגע להוצאות, אם קבוצתך לא תוכל לתמוך בזה, נכון אביך לשלם לך כסף ובלבד שתבוא. כתבתי לך בגלויה דאתמול וגם היום מחזר (= חוזר) על דברי, אין אנו מוחלים לך את אי כתיבתך שהרשית לך גם אחרי זה שהנך מקבל גלויות או מכתבים מאתנו. אתה יודע לכתוב ויכול לכתוב אלא שפשוט ניחא לך להתבטל ולהתעצל קצת והא ראיה שדברי כנים הם, בה בשעה שהנך אוזר את חלציך לכתוב, אזי מכתביך הם די גדולים ומעניינים. לכן ולטר היקר, אני חוזר ומבקשך בפעם האלף, בקבלך גלויה זו ענה לנו תכף והשתדל לבוא. משה פוליק כתב הביתה שאולי יבוא גם הוא, גם אותו אנו רוצים לראות, התחשבו שניכם בזה ותבואו בצוותא ואז יהא "טובים השנים מן האחד". שמעתי אומרים שגם ריקין רוצה לבוא ואז תהיו חוט המשולש. בעיקר בא אם אתה רוצה בזה ואם יש לך קצת חשק להתראות אתנו.

לע"ע אין לי יותר מה לכתוב וגם אני רוצה להשאיר מקום כתיבה לאברהם וחיה (= חיה גילה, אמו של ולטר). שלך, שלמה.

(ומוסיף מצידה השני של הגלויה)

ולטר היקר. מכאן שישנה הזדמנות עכשיו בידי הוריך למכור את כינורך אשר השארת בבית, אם אתה מסכים למוכרו. כתב איה נמצאת הקשתנית (= הקשת) כי האחרונה חסרה בבית. במכתב הבא, אשר ביקשתיך שתרשום מפי סיומה מילשטיין את השיר של "מיר וועלן דארט עסען פון זוננפלד שיירים" (= ביידיש, אנחנו נאכל שם מהשיירים של זוננפלד). אני חשבתי שהאחרון כבר מזמן אצלך ועכשיו נודעתי שהוא יצא מלוצק זה ביום חמישי שעבר, הוא יביא לך גם גלויות מוכנות באופן שתרוצך בדבר חוסר בולים יבוטל ממילא, אלא עצלותך מתי תהא כבר בבחינת "בטלין ומבוטלין" עדיין לא אדע. ראה לבטלה על דעתך ועל דעת חבריך וממילא יהא ונסלח לכל "הוולטר" ולעצלן הגר בתוכו כי הכל לו "בשגגה". שלך, הנ"ל.

אברהם סקולסקי, שוב בדרך "ההומור" שלו – בקללות !

ולטר הזונה, הלוואי שתשרף, שתבוא "מפלה" על "הקטן" שלך, שתבוא מארה בשני לוחות העץ שלך (= ברגליך), שתכנס מחלה בשתי החלונות שלך (= בעיניך). אני מבקש שתבוא הביתה לחגים, בא הביתה ולטר, אני מבקשך ורוצה שתבוא, כולנו רוצים. אני חושב כי עכשיו הרגע המכריעה לדברים שאומר לך בבואך, גם תכיר את הנכד של עשיו, גם הוא חפץ שתבוא. ממני, הזונה שלך.

ואמו של לייב ולטר מוסיפה ביידיש (למעלה במהופך)

לייביניו היקר, אנחנו שלחנו לך עתה 12 זלוטי בכדי שתוכל לבא הביתה, ונא אמור לנו אם קבלת אותם. אני מבקשת, וכן גם אביך, שתבוא הביתה אמן. גם המשפחה של שלמה ואברהם סקולסקי, כולם מבקשים שתבוא הביתה.

אמך הזקנה

הערות לטקסט

מתקבל הרושם שרעיו של ולטר טרם הפנימו את הקשיים העצומים אתם מתמודדים החלוצים בהכשרה. יתר על כן, עולה מבין השורות תחושה שהללו כלל לא השלימו עם יציאתו של חברם לדרך חדשה (שסופה עליה לא"י) והיו רוצים לראות אותו מטעמים אנכיים נוטש את "ההרפתקה" הזאת וחוזר ל"חייקה החמים" של העיירה. במאמר מוסגר ראוי לציין שפולק לא עלה ארצה ונספה בסופו של דבר בשואה ואילו סקולסקי, אף שנפטר ממחלה בטרם עת, גם הוא ככל הידוע לא תכנן עליה לא"י. הוריו של ולטר מגלים סימפטומים דומים ודוחקים בו שיגיע הביתה לחגים, כאשר בפועל, באותם ימים ממש, אביו בכלל מתכנן הגירת המשפחה לארה"ב. ולטר ("לייביניו" בפי אמו) מצידו, נאמן לדרכו ועיקש, נמנע ככל הנראה במודע מלקיים דיאלוג מכתבים רצוף עם חבריו בכדי לא לחשוף את עצמו למתקפת ההפצרות הבוטה שלהם ולהתמקד בתכניות העליה שלו לארץ ישראל. אפשר גם כמובן שהלה פשוט לא אוהב לכתוב, וכפי שמעיר שלמה חברו – או "שפשוט ניחא לך להתבטל ולהתעצל קצת ....".

"משה פולק ויצחק ריקין", חבריו של ולטר, בני ברסטצ'קה אשר עימו בהכשרה ואשר גם יחדיו עלו ארצה. בארץ, פולק בחיפה וריקין בפתח תקוה.

ולטר, כנאמר כאן, נגן כינור לעת מצא וכפי שאף למדתי מבני משפחתו, האהבה הגדולה למוזיקה היתה מרכזית בישותו. לא מפתיע על כן ששלמה חברו "מגייס" אותו לפעולה בתחום - "אשר ביקשתיך שתרשום מפי סיומה מילשטיין את השיר" (= מילות שיר עם מסוים ביידיש). ככל שידי משגת, מדובר בפרויקט תעוד הזמר היהודי-העממי בגולה אשר שלמה עסק בו.