ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2ד

תמלול המכתב

וילנה, 12 במרץ 1932, שלום לך רחל.

ירדתי להשליח גלויה, עליתי ומצאתי את מכתבך. ידעתי בימים אלו אקבל ממך מכתב פרידה. גם עלי זאת אומרת עכשיו להפרד ממך, ולהפרד ע"י מכתב, וזה קשה לי מאד. הכי טוב היה לו יכולתי לחבק אותך עכשיו חזק חזק ולא יותר אבל אפשרות זאת איננה ואני אשתדל לכתוב. בעוד כמה ימים את עולה, עד עכשיו קשה לי להאמין בזה אחרי שאני כבר יודעת לבטח שזה ככה. בברסטצ'קו אנו לבטח כבר לא נפגש ועל הספה אצלנו כבר לא נשב, על הפרור שם כבר לא נטייל (הפרור = פרבר. הגדול בגשרים שעל הנהר מוביל לפרבר, שם טחנת הקמח הגדולה, המדגה, תעשיית הבירה והעיר הפולנית העתיקה) ואצל מרשי בערקוביץ כבר לא נשיר יחד, לא. כל זה בשעתו הלוא היה משעמם אותנו וחפצנו להפטר מזה, ובכל זאת, בזכרי עכשיו שזה לעולם כבר לא יחזור, כואב לי הלב. ומתי אנו נפגש רחל ? מי יודע כמה יעבור עד אז, ועל כך חבל, אך כמה חבל. אנו הלא במשך שנים רבות חיינו יחד, מהמחלקה השלישית של בית הספר עד לפני חצי שנה, וכל הזמן כאילו יד נעלמה השתדלה שדרכנו לא תפרדנה. נסענו שתינו פעם את הקבוץ, נסענו שתינו בפעם השניה את הקבוץ. היו ימים וחשבנו הנה אנו כבר נפרדות, אני עולה את נשארת, את עולה אני נשארת, אולם בכל פעם נשארנו שתינו, וכך עד החורף האחרון. בחורף האחרון נפרדו דרכינו, אני נסעתי לוילנה ואת נשארת בבית ועכשיו את עולה ארצה ואני נשארת פה בוילנה. אולם האינסטינקט שלי על פי רב אינו מרמה אותי אומר לי שלא לזמן רב דרכינו נפרדו. רחל, אנו ניפגש ועוד נהיה יחד בקבוץ, יחד עם כל הקלוסובאים שלנו (= החלוצים בקבוץ ההכשרה בקלוסוב, הקבוץ בו הוכשרו מרבית חלוצי ברסטצ'קה), עם קנטור, עם רוים ועם השאר.

רחל, לכתוב קשה לי ולגמור עוד יותר קשה לי, זה הלוא המכתב האחרון שאני כותבת לך לברסטצ'קו, בכל זאת אגמור יותר טוב כי אני קוראת את מה שכתבתי ורואה שלמרות השתדלותי המכתב סנטימנטלי יותר מדי ואני לא אוהבת להיות סנטימנטלית. מה שנוגע לגבי מצבך עכשיו לגבי אמא, אז אני בכל לבי מרגישה את קושיו, אולם מה לעשות, מה לעשות וכך רצה הגורל, הוא רצה שאנו נוולד בדור כשלפניו הצער ויש רק דרך אחת לעזוב את האמהות ואת האבות גם כשהם נשארים בודדים ואומללים כשהם צריכים בנו כמו שאדם צריך אויר לנשימה, ולנסוע, ואנו נגד הגורל לא נלך. עכשיו קבלתי אישור לצאת לורבה (= קבוץ ההכשרה בוורבה, כ 40 ק"מ מזרחית לברסטצ'קה), קצת משונה אולם ככה זה כבר, "לא שימשיים" ביותר (= לא מזהירים ביותר) הם שבילי חיינו רחל, לא.

עכשיו באמת כבר אגמור כי הכתיבה עולה לי בהתאמצות מרובה. בעוד כמה שבועות תהיי בארץ ובטח תראי את כל החברה, את חייקה, הינדה, חניה, מלכה, את כולם. תמסרי לכל ד"ש לבבית ממני, לחייקה תגידי שיש רצון חזק להפגש אתה, יש לי הרבה הרבה לדבר אתה, תגידי לה שעכשיו אני רואה כמה היינו שתינו תמימות בשעות שניהלנו את שיחותנו אצלינו אצל התנור או על הספסל אצל ביתם. כמה תמימים היו חלומותינו, צוחקים החיים בצחוק גדול מכל החלומות שלנו, וגם זאת תגידי להן שם ! גם לך אני מגידה זאת למרות כל הספקות שלי אני אתכן ! קודם או מאוחר אנו כולנו נפגש בארץ.

מה שנוגע לחלוף מכתבים ביננו, אז אני בטוחה שהוא ימשך אולם כמובן שעליך עכשיו לכתוב ראשונה. עליך לכתוב לי מהדרך ומהארץ, תכתבי לי על המקרים שעברו עליך בזמן האחרון. תבקשי גם את החברה שם שיכתבו לי. אני גומרת ואני מחבקת אותך חזק וכולי תפילה, מי יתן שבהיפגשנו אמצאך כל כך מלאת חיים, כל כך מלאת אמונה, כל כך שימשית (= זורחת כשמש) כמו שהיית פעם ....

שלום רב לך, פ"ש לבבית לך ממוטיל, שלך רחל.

מידע-נוסף2

ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2

וילנה, 12 במרץ 1932. ראו תמלול המכתב המרגש…

ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2א

דף שני.

ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2ב

דף שלישי.

ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2ג

דף רביעי.

ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 2ד

תמלול המכתב וילנה, 12 במרץ 1932, שלום לך…