ברסטצ'קה מש' ולטר ורזניק 22ב
תרגום מיידיש
לכבוד ש"ב (= שארי בשרי) היקרים ה' בנימין ומרתו געלי (= גילה) תחיו.
כיצד בריאותכם ? מה הסיבה שזמן כה רב עבר ואינכם כותבים ? ש"ב היקר, אני בא אליך בבקשה, זה כבר זמן רב, כמעט שנה, שלא קיבלתי מהילדים שום מכתב. אתה יכול לתאר לעצמך מה חיינו, אנחנו עשויים מברזל אם אנחנו עדיין חיים וחושבים עליהם בכלל, על אחת כמה וכמה במצבנו הדווי. אני מבקש ממך, אנא כתוב לנו את האמת, מה נשמע אצל איטשע ומה אצל מאניע ואיך בריאותה. אין אנו יכולים להעלות בדעתנו מה קרה, אפשר שאיטשע מר לו בגלל מאניע ולכן אינו רוצה לכתוב לנו. שהאל יעזור לנו לשמוע מהילדים כי בריאים הם, זה לא פשוט כלל. אצלנו איציק ואסתר-רייזל בריאים תודה לאל. אני מבקש ממך שוב, אנא רחם עלינו וכתוב לנו מיד על מצב בריאותם. אסתר מברכת אתכם בלבביות ואני מאחל לכם כל טוב.
(מכאן, בדיו שונה, נכתב ע"י אסתר רייזל) יקיריי, מדוע אינכם כותבים. בתחילת השבוע שעבר שלחתי לכם גלויה. אצלנו, תודה לאל, בריאים ומתפרנסים, תודה לאל. בבית הכל בסדר, תודה לאל. אמא שתחיה, גם היא תודה לאל בריאה. כתבו מיד, אסתר רייזל. גם יצחק מברך אתכם, הוא בעבודה.
(ותוספת שנכתבה כמשתמע מאוחר יותר) אתמול סו"ס קיבלתי מהם מכתב (= "מאיטשע ומאניע").
הערות
היות והמכתב אינו מתוארך וגם בחותמת הדואר לא נשאר סימן לתאריך, אפשר רק להכניסו למסגרת הזמן שלאחר פרוץ מלחמת העולם ב 1 בספטמבר 1939 והסיפוח הסובייטי של פולין ועד לתחילת השלב השני של המלחמה, במתקפה הגרמנית על רוסיה במבצע "ברברוסה" ב 22 ביוני 1941.
בברור שערכתי במהלך חודש פברואר 2021 עם בת המשפחה, הגב' נחמה ענבר פרנס בקרית טבעון, הושלמו פרטי הסיפור הדרמטי כדלקמן: כותב הגלויה חיים פרנס, יליד 1876, היה אלמן וללא ילדים כשנשא לאשה את אסתר לבית קולר, ילידת 1891 ("אסתר מברכת אתכם בלבביות") והם סבה וסבתה. ילדיהם של השניים, מאניע (מניה) ילידת 1909 ואיטשע (יצחק) יליד 1911, עלו שניהם ארצה, היא ב 1932 והוא ב 1933. ומספרת נחמה, בתו של איטשע: מניה (דודתה) היתה בחורה חולנית מאד ובשלב מסוים היא אף חזרה לפולין לתקופת מה לצרכי מרפא. זו גם הסיבה להתייחסות בעניינה בגלויה – "זה כמעט שנה שלא קיבלתי מהילדים שום מכתב .... אין אנו יכולים להעלות על דעתנו מה קרה, אפשר שאיטשע מר לו בגלל מאניע (דהיינו, בגלל בריאותה) ולכן אינו רוצה לכתוב לנו". מסתבר שהעניינים בארץ ישראל היו גרועים פי כמה: בראשית דרכה בארץ היתה מניה בקבוץ גבעת השלושה ואולם לאחר שנשאה לבן נס ציונה (דב ברנשטיין) עברה להתגורר שם. בזמן שנכתבה גלויה זו, היו לבני הזוג גם שתי בנות קטנות. בשנת 1939, בסוף תקופת "המאורעות", נהרגה מניה מפגיעת כדור רובה ליד ביתה. השנה שחלפה שבה לא כתב איטשע להוריו היא אם כן 1939/40 והסיבה לכך ברורה.
וכיצד קשור כל זאת לגילה ולטר לבית רזניק ולבעלה בנימין בקבוץ יגור אליהם נשלחה הגלויה ? ובכן, כמו שכבר למדנו מהתכתבות קודמת, אסתר רייזל שהינה נוכחת פעילה בגלויה זו, היא אחותה הצעירה של גילה. מצד שני, "יצחק" בעלה של אסתר רייזל, המוזכר אף הוא בגלויה, הוא ככל הידוע אחיין של חיים פרנס. בצר למשפחת פרנס, באין להם כל מידע מעודכן אודות ילדיהם בארץ ישראל, אך טבעי שהם פונים לעזרת קרוביהם: "אני מבקש ממך", כותב חיים פרנס לבנימין ולטר, "אנא כתוב לנו את האמת, מה נשמע אצל איטשע ומה אצל מאניע ואיך בריאותה".
מיותר אפילו לציין שחיים פרנס ואסתר רעייתו כמו גם אסתר-רייזל לבית רזניק ובעלה יצחק, נספו כולם בשואה שכבר בפתח.
