ג'דה משפחת קסוינר 16א

דודי יעקב קסוינר (לימים עופר), יליד ג'דה, מספר

דודי, יליד 1931, צעיר ב 7 שנים מאחיו מרדכי (אבי), הוא רק להלכה יליד ג'דה, בפועל הוא נולד בחיפה כי בתנאים העלובים ששררו בג'דה זה היה סיכון גדול מדי ללדת שם. הוא נפטר בביתו שברמת גן ב 2016.

יום אחד, הוא מספר, בעת שאחיו, אז נער צעיר לימים, רכב על סוסו, החל הסוס להשתולל והשליך אותו מעליו. בנפילה, נתפסה רגלו של הרוכב בארכובה והוא נותר למעשה תלוי בין שמים לארץ, נגרר על פני האדמה ובסכנת חיים של ממש. ערבי שהיה במקרה במקום, פשט את ידיו לצדדים ותוך סיכון חייו שלו ! עצר את הסוס בדהרתו. הסוס נעמד על שתי רגליו האחוריות והרוכב השתחרר מהארכובה וניצל. המחיר של פציעה ואשפוז בבית חולים היה מחיר צנוע לשלם בתקרית הזו ....

על הסיפור מאחורי תמונה בתעוד כאן בה נראה יהושע טורנר על אופנועו כשהוא "מרכיב" את הילדים מרדכי קסוינר ויצחק שטדמאואר, הוא מרחיב: לא רק שהיה רכוב על גב סוסו משחר ילדותו, מרדכי גם היה "חולה הגה" וכבר מגיל צעיר ביותר ניסה את מזלו על כל כלי ממונע שהזדמן. יום אחד הוא "סחב" לטורנר את אופנוע ה"סנבים" שלו. אופנוע כזה יש לדעת בהחלט לא בהשג יד לרבים באותה תקופה אבל טורנר הלא היה סוחר ממולח וכנראה צבר הון קטן במכולת שהפעיל ביחד עם אמו לצד הכביש בחזית הישוב. על מרדכי מכל מקום זה לא עשה רושם מיוחד ויום אחד כאמור הוא "סחב" את האופנוע בחשאי, התניעו בעצמו ודהר אתו, ישר לתוך קיר בית החרושת לטקסטיל שבמושבה .... האופנוע נהרס לגמרי.

דודי האהוב מספר עוד כי בחיפה למד מרדכי אחיו בשנים הראשונות של בית הספר התיכון (עד מעבר המשפחה לנחלת יצחק ב 1939). על ציר התחבורה היחיד של ג'דה – מנצרת לחיפה – פעל קו התחבורה הערבי והנהג הקבוע בו היה סובחי אבו דבאי. לסובחי היתה כנראה חיבה מיוחדת למרדכי כי הוא לא עמד בהפצרותיו והיה נותן בידו את הגה האוטובוס כשזה מלא נוסעים ! סובחי הכיר היטב את המשפחה מהעצירות שלו בתחנה בג'דה באותם ימים, המשפחות שמרו על קשר הדוק לעד.

אביו צבי (סבי) עבד בשרות שלטונות המנדט בהדברת יתושי הקדחת בנחל הקישון, המפגע התברואתי הגדול ביותר באזור באותה תקופה. בשיטה שהיתה נהוגה באותם ימים, היו מרססים את המים עם אפר שהפועלים הערבים היו מביאים מתנורי האפיה שבחצרות הבתים (ה"טאבונים" המוכרים) בכפריהם, בדרך כלל מהכפר עילוט. היו מובילים את האפר בשקים על גבי חמורים. בתקופת "המאורעות", יעקב מספר, אביו הקים סככה בג'דה עבור אותם פועלים ושם שיכן אותם היות שלא יכלו לחזור לכפריהם בתום יום העבודה. עוד הוא מספר, כי פעם אחת ניצוד על ידם כלב ים גדול בקישון ופרוותו היתה פרושה אצלם בבית (דהיינו בצריף) במשך שנים.

על היחסים המיוחדים עם האוכלוסייה הערבית השכנה ניתן ללמוד עוד לא מעט בתעוד כאן.