ג'דה שומרים 12א

מזכרונות אלי שטגר

יליד לבוב (1914), סיים לימודיו בגימנסיה העברית (לא יהודית הוא מדגיש) ברחוב זיגמונטובסקה שהייתה ידועה בהלך הרוח הציוני המובהק שלה. המחנך של אלי, מלר שמו, נסע ב 1925 לטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים וכשחזר ללבוב, במקום ללמד, התרכז אך ורק בלטעת בתלמידיו סיפורי ארץ ישראל. (מלר זה אגב, עלה ארצה והיה למורה בביה"ס הראלי בחיפה). לאחר לימודיו ובמשך שנתיים, עבד בהתנדבות במוסד "שוחרי האוניברסיטה העברית" בעיר שתכליתו ומטרתו הייתה תמיכה בקהילה בכל הקשור בטיפוח ההשכלה. בראש המוסד עמד מיכאל רינגל, מפרנסיה הבולטים של הקהילה וסנטור בסיים הפולני. בתקופה זו נרשם אלי ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים כשהפרוצדורת ההרשמה עוברת דרך נציגות האוניברסיטה בוורשה ומנהלה אברהם פוזננסקי. ההליך לא היה פשוט מכיוון שאלי היה בר גיוס לצבא הפולני אולם בסופו של דבר קיבל את אישור היציאה המיוחל ובנובמבר 1935 בא בשערי הארץ עם "סרטיפיקט" סטודנט. טרם עלייתו, פנה אליו רינגל וביקש ממנו להעביר בחשאי ארצה פריטי יודאיקה נדירים ויקרי ערך (נכסי תרבות האסורים בהוצאה אל מחוץ לפולין), מגילת אסתר עתיקה בנרתיק כסף ושני ספרים עתיקים (כולם נמצאים כיום במוזיאון ישראל). ההצלחה הגדולה ביותר של החינוך העברי ציוני של הגימנסיה בלבוב הייתה בעובדה שמרבית בוגריה עלו ארצה לפני המלחמה ובכך ניצלו ללא ספק ממר גורלם של מרבית יהודי העיר בשואה. משפחתו של אלי עצמו שנשארה מאחור נספתה כולה בשואה.

עם הגעתו ארצה היה אלי צריך להתייצב בקונסוליה הפולנית בירושלים וכשעשה זאת בתום לב, הוחרם דרכונו, ולמעשה נשללה אזרחותו הפולנית, מהלך שהיה בבחינת פרקטיקה ידועה אצל הפולנים כדי להיפטר מיהודים.

לאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטה (למד בין היתר אצל טור-סיני וקלוזנר) ועם פרוץ המרד הערבי באפריל 1936, ביקשה הסוכנות היהודית לגייס כמה עשרות סטודנטים למטרות לאומיות. אלי הפסיק לימודיו ונשלח לקורס שוטרים בריטי בביה"ס לשוטרים בירושלים. עם סיום הקורס כחצי שנה לאחר מכן, הוצב בתחנת המשטרה המערבית של חיפה (לא קיימת עוד) והתגורר בבת גלים.

הארועים האלימים של "המאורעות" ברחבי הארץ זלגו גם לג'דה. בספטמבר-אוקטובר 1936 הוצתו ועלו באש גורן החציר והקש של הרפתן ונגנבה פרה, הוצתו ועלו באש המאפיה ומחסן הקמח ולאחר מכן נפל על משמרתו הנוטר מרדכי פלדמן איש קיבוץ יגור, גרמו גם לשינוי בדרכו של אלי: הבריטים מינו ועדה (בין היתר בלחץ המוסדות הלאומיים) בראשותו של סגן מפקד המחוז, מיג'ור קלמן כהן, לבדיקת והערכת המצב הבטחוני בישוב ובין המלצותיה (לא במעט בזכות לחץ "הסוכנות היהודית" אומר אלי) היתה ההנחיה לתגבר את השמירה במקום באמצעות כח נוטרים. אלי הועבר מתפקידו כסמל שוטרים במשטרת חיפה ובתחילת 1937 הוצב בג'דה לפיקוד על כח הנוטרים בישוב. הנוטרים שתחת פיקודו היו מישובי הסביבה והיו מגיעים למקום מידי ערב כדי למלא את משימות האבטחה (מארבים ופטרולים). אלי גם אימן אותם בשימוש בנשק. לעיתים היה מגיע איש הגנה מנהלל לתדרך מבצעית את הכח. סופי השבוע, כשהפועלים הערבים שבתו מעבודתם במושבות הטמפלרים ולדהיים ובית לחם הסמוכות, היו מועדים לפורענויות, אז גם תוגבר מערך השמירה. ואכן, פגיעות הפורעים הראשונות היו בצידו הצפוני של הישוב: החורבה מעברו הצפוני של הכביש ששימשה כרפת, הועלתה באש וכן גם המאפיה שהיתה מבודדת בצידו הצפון מזרחי של הישוב. רק 5 משפחות מחלוצי ג'דה נותרו בישוב באותם ימים קשים (תרשים הישוב מעשה ידיו מצ"ב). סוחרי הבקר והבשר, הגיסים שלמה פינקלשטיין ויוסף ברזניצקי, (בחדר בצריפי משפחותיהם אלי התגורר) היו נוסעים מידי בוקר לעיסוקיהם בכפר חסידים וחוזרים רק לעת ערב. אלי זוכר היטב גם את סבי (צבי קסוינר) שהיה איש תברואה במלחמה נגד המלריה אשר הועסק ע"י משרד הבריאות הבריטי. הוא היה יוצא רכוב על חמור שנשא מיכלים עם חומר הדברה משני הצדדים אותו פיזר על גדות הקישון. הוא גם נשא עימו נשק ברישיון היות ובדרכו עבר באזורי ישובים ערביים. קסוינר שימש גם כ"מוכתר" הממונה על העניינים הבטחוניים ביישוב. את "ארוחותיו", סנדויצ'ים בד"כ, נהג אלי לאכול במכולת של יהושע טורנר ואמו רבקה. צריף המגורים שלהם היה צמוד למכולת. ליד מבנה מפעל הטקסטיל הנטוש ששעריו נעולים זה מכבר, ניצב היה הצריף בו התגוררו שומר הבניין ובתו. זוג האופים צבי ופנינה (סולש ?) ובנם הקטן שראו את מפעלם הצנוע עולה באש, עזבו את הישוב. בניין ה"חאן" הרם והנישא במרכזו של הישוב, שימש באותם ימים את התושבים להגנה הקפית וללינת לילה בטוחה יחסית לצריפיהם הדלים.

אותו מיג'ור כהן (בן זכרון יעקב) אגב, שבדק את ארועי ספטמבר-אוקטובר 1936 והמליץ המלצותיו להצבת כח נוטרים בישוב, עזב את הארץ מיד לאחר הקמת המדינה, ככל הידוע מהסיבה שהיה יותר בריטי מאשר ישראלי .... הוא הוצב ע"י משרד המושבות הבריטי לשרות בצפון אפריקה, נשא לאשה בחורה שוויצרית ועבר להתגורר בארצה.

אלי שטגר עצמו סיים שרותו בג'דה לקראת תם "המאורעות" וכאיש משטרה בעל ידע שפות נרחב (ערבית ואנגלית בין היתר) נדרש שוב לשרת בחיפה וחזר להתגורר בה. בג'דה, גפירים מטעם "ההגנה" תפסו את מקום כח הנוטרים שתחת פיקודו.

 

יוסי עופר: נרשם על ידי במהלך סדרת פגישות עם אלי בביתו שבחיפה במהלך השנים 2009-2012. בין היתר, יזמתי גם מפגש הסטורי מרגש בין אלי לבין עדה הורוביץ לבית ברזניצקי אשר בצריף בו התגוררה עם משפחתה בג'דה בדיוק 70 שנה קודם לכן ! קיבל אלי את חדר המגורים שלו. אלי נפטר ב 27 ביוני 2013, חזק, צלול ואופטימי עד יומו האחרון, בן 99 במותו.

 

מידע-נוסף2

ג'דה שומרים 12

אלי שטגר, אזור ג'דה 1937-38. עם פרוץ "המאורעות"…

ג'דה שומרים 12א

מזכרונות אלי שטגר יליד לבוב (1914), סיים לימודיו…

ג'דה שומרים 12ב

תרשים הישוב בתקופת מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט עפ"י…
error: Alert: Content selection is disabled!!