הבריחה מפולין דוד מלר 14ב

על תפקידה המרכזי של העיר לודז' בדרכה של "שארית הפליטה" אל החופש לאחר השואה

העיר השלישית בגודלה במדינה ושניה רק לוורשה בגודל היישוב היהודי שבה לפני השואה – כ 230 אלף נפש ! רק כ 900 מיהודיה שרדו במקום כשהצליחו להסתתר בימי האקציה האחרונה ונתגלו לאחר כניסת הצבא האדום לעיר ב 18 בינואר 1945.

כאשר ביולי 1945 נחתם במוסקבה, בין ממשלות רוסיה ופולין, הסכם ה"רפטריאציה" שאיפשר למי שהיו אזרחים פולנים לפני המלחמה וגלו לברית המועצות במהלכה, לשוב לארצם, היתה כבר לודז' ערוכה היטב לקדם את פני הפליטים השבים: תנועות הנוער הציוניות והתנועות הפוליטיות השונות של טרם המלחמה, הקימו בעיר מעין קיבוצים כדי לשכן את הפליטים ולכוון אותם להמשך דרכם.

ראשית היה צורך לסייע בידי האלפים ועשרות האלפים ששהו בעיר בהבט הקיומי הבסיסי ביותר וכמו כן, לתת מענה לדחף המתבקש - לדלות כל מידע אפשרי אודות ניצולים אחרים. הניצולים שהו בעיר מספר ימים עד מספר שבועות ובמהלכם עברו רבים מהם קורסים במקצועות שונים כדי להעניק, בעיקר לצעירים שבהם, הכשרות בסיסיות להמשך דרכם. גם מערכת משומנת היטב להכנת מסמכים מזוייפים עפ"י הצרכים השונים, פעלה בעיר.

יעדם הבא של הפליטים לאחר לודז' היה סלובקיה ובירתה ברטיסלבה, מי שכונתה "קרש הקפיצה למערב ארופה".