הבריחה מפולין דוד מלר 3ב
על ה"קואורדינציה" (ה"תיאום") וראשית "הבריחה"
בסיס הנתונים מתוך ספרו של יהודה באואר "הבריחה" בהוצאת "ספרית הפועלים", יצא לאור לראשונה באנגלית בהוצאת "ראנדום האוס", ניו יורק, 1970, ותורגם ע"י שושנה שוורץ. עמ' 25-36 וכן עמ' 105.
בתחילת חודש ינואר 1945 הסתמנו ניצנים ראשונים של חיים יהודיים בלובלין. העיר ששוחררה ע"י הצבא האדום ב 23 ביולי 1944 היתה למקום מושבו הראשון של וה"וועד הפולני לשחרור לאומי" (הממשלה השמאלית של פולין לעתיד לבוא). אחד מחברי הוועד הזה היה המדינאי הציוני הוותיק ד"ר אמיל זומרשטיין אשר היה למעשה נציג היהודים בוועד. "הוועד היהודי המרכזי" שהוקם ע"י המשטר החדש פתח בעיר מטבח ציבורי ובית מחסה – "בית פרץ". יהודים החלו מגיעים ללובלין מכל האזור המזרחי המשוחרר של פולין ודפוסים של חיים ציבוריים מלפני המלחמה התחילו קמים לתחיה .... מאוכלוסיה שמנתה כ 3.3 מיליון נפש טרם המלחמה, היו עתה בפולין המזרחית המשוחררת בסך הכל 7,000 יהודים.
שני רעיונות מרכזיים הובילו את הדיונים הטעונים של נציגי הניצולים: רעיון הנקם בעם הגרמני, בליבה של גרמניה עצמה, ורעיון הבריחה לפינוי הניצולים מן המזרח והבאתם אל החופים, לעבר ארץ ישראל. שלא כ"נקם" עליו היו חילוקי דעות, "הבריחה" היתה מטרה מוסכמת על כולם. וכך, בסוף חודש ינואר 1945 הוקמה בלובלין ועדה שתפקידה היה להנחות ולווסת את התנועה אל מחוץ לגבולות פולין, היא ה"קואורדינציה" (= התיאום). לאחראי הוועדה נקבע מרדכי רוזמן, איש "השומר הצעיר", פליט בברה"מ בזמן המלחמה, ועל חבריה נמנו ניסן רזניק, איש "הנוער הציוני", מראשי ארגון הפרטיזנים היהודים, סטפן גראייק, איש פועלי ציון צ"ס, חבר המחתרת הלוחמת בוורשה, וחיים לזר, איש בית"ר, פרטיזן.
המסלול הראשון שנבחר וגם צלח (יש לציין שמסלול קודם נבחן ע"י ניסן רזניק כבר באוקטובר 1944) היה דרך דרומה של פולין, אל הרי הקרפטים ואל מעבר לגבול. שלושה פרטיזנים ובראשם ולוולה רבינוביץ' היוו את כוח החלוץ שבחן את המסלול הזה, דרך קרוסנו שבפולין להומנה שבסלובקיה ומשם לרומניה .... ולוולה חזר ללובלין וסיפר כי הדרך פתוחה, הקבוצה הראשונה יצאה כנראה מיד (ינואר 1945) לרומניה והיא שקבעה את הנתיב הסופי ואת השיטות להגיע לשם. הם התחזו לחוזרים ממחנות בפולין וממקומות שונים במערב ההולכים "הביתה", לרומניה, או לעיתים קרובות יותר – ליוון או לבולגריה (רומניה היתה קרובה מדי והם לא ידעו רומנית) .... מעשה הסוואה זה נודע בכינויו "הבלוף היווני" .... המעבר הוסדר עם חיילים רוסים שהתרשמו במידה מספקת מן החותמות האדומות הגדולות (מזוייפות) של הצלב האדום, או שנקנו פשוטו כמשמעו בשוחד זעום, שנתערבו בו גם רגשי רחמים כנים. הקבוצות הראשונות התרכזו בלובלין ערב יציאתן לדרכן ואולם עד מהרה עברה ה"קואורדינציה" לקרקוב שהתאימה יותר לצרכים מכל בחינה. היא התמקמה ברחוב מיודובה מספר 26.
כבר בשלב הזה התעורר הצורך לקבוע "מפתח" על פיו יוקצו מקומות ליוצאים עפ"י שיוכם התנועתי משום שמספר המבקשים לצאת הלך וגדל יותר מיכולת הקליטה של הקבוצות.
בתחילת חודש מאי עזב ניסן רזניק את פולין בדרכו לפעילות באיטליה ואת מקומו בוועדת ה"קואורדינציה" תפס דוד מלר, בן העיר אוסטרוג שבחבל ווהלין, אף הוא איש "הנוער הציוני", פרטיזן ביערות פולסיה וביילורוסיה בזמן המלחמה. את מועד עזיבתו המדויק של רזניק אנו יכולים לראות בהקדשה על גבה של תמונת המזכרת שנתן למלר חברו ביום יציאתו, ה 5 במאי 1945. אחרי חודש מאי לא שלחה עוד "הבריחה" הפולנית את אנשיה לרומניה אלא היישר לבודפשט, דרך הומנה, או דרך ז'ילינה לברטיסלבה שבמערב סלובקיה.
רזניק, בן העיר פינסק, לחם בגרמנים ביערות ליטא, מראשי ארגון הפרטיזנים היהודים. לאחר שעזב את פולין כאמור, נולדה באיטליה, לו ולאשתו יהודית, בתם הבכורה. בחודש מאי 1947 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בקבוץ ניצנים. עם נפילת הקיבוץ בקרבות מלחמת העצמאות הלכו רזניק וחבריו בשבי המצרי.
