בדרכים – הנתיב הכואב ליציאה מארופה 17א
על הנהירה ההמונית של היהודים מפולין למערב
"יציאת פולין" הפכה חשאית, למראית עין, משתי סיבות עיקריות: הראשונה, שהשלטונות הפולנים לא רצו "להרגיז" את הבריטים שעה שאלה הטילו מגבלות מחמירות על ניצולי השואה והפליטים היהודים המבקשים לעלות לארץ ישראל, במסגרת מדיניות "הספר הלבן". הסיבה השניה היתה שפולין החדשה לא רצתה להצטייר בעיני העולם באור שלילי, כמי שאזרחיה היהודים ששרדו את השואה נסים ממנה עתה בבהלה, שהרי פוגרומים שבצעו פולנים ביהודים שניסו לשוב לבתיהם בתום המלחמה היו כבר לשם דבר. גילויי האנטישמיות, בין אם על רקע מסורתי, פוליטי או תאוות רכוש לשמה, גבו מאות קורבנות יהודים בשנים 1944-1946. השאיפה הבסיסית "להיפטר" מהיהודים תוך ניצול הלך הרוח הרצחני שיצרו הגרמנים במהלך המלחמה, הביא את השלטון הרעוע לפעול בדרך שפעל – בד"כ ע"י עצימת עין מהיציאה הבלתי חוקית מגבולות המדינה. השלטון החדש בפולין, זאת יש לזכור, היה צריך להתמודד גם עם מצב של אנרכיה מוחלטת במדינה המוכה והחבולה שלאחר המלחמה. מצד אחד הלאומנים הפשיסטים ומצד שני הקומוניסטים תחת ההכוונה הישירה של ברה"מ, "מלחמת אזרחים למעשה" כותב יהודה באואר בעמ' 114 בספרו "הבריחה".
על הלך הרוח בפולין באותם ימים, ראו גם את מאמר הביקורת החשוב של שמואל קרקובסקי - "היסטוריון פולני (דריוש סטולה) על מאבקו וכשלונו של ד"ר יצחק שווארצברט" ב"יד ושם, קובץ מחקרים כ"ו", ירושלים, 1998, עמ' 295-305.
מעברו השני של הגבול, אף שהפליטים היהודים למודי הסבל התקבלו בסבר פנים יפות בצ'כוסלובקיה, תלאותיהם לא תמו. הגם שהשהות בברטיסלבה, "קרש הקפיצה למערב ארופה" כפי שכונתה, היתה קצרה, הפליטים נאלצו לעשות דרך שלא היטיבה איתם כלל ועיקר. משרד הסעד הסלובקי העמיד לרשות הפליטים היהודים את בית המלון ילן במרכז העיר, ואף שהיה זה מבנה מהודר, הצפיפות בו היתה קשה מנשוא והתנאים תת-אנושיים. אחר כך, כותב באואר, בעמ' 223, הפליטים הובאו ברכבות לדאוינסקה-נובה-וס אל גשר העץ שעל הדנובה. שלושים ושש שעות לאחר חציית הגבול הצ'כוסלובקי בנאכוד או בברואומוב, מצאו עצמם הפליטים חוצים את הגבול הסלובקי בדרכם לכפר מארחאג שבאוסטריה שם עלו על רכבת, או כעבור זמן, על אוטובוס או חשמלית, ובדרך זו הגיעו לווינה ולבית החולים על שם רוטשילד.
עפ"י הערכות, בשנים 1945-49, כ 130 אלף יהודים עברו דרך ברטיסלבה לאוסטריה. "מסלול ברטיסלבה" כותב יהודה באואר בספרו "היה הדרך הראשית ליהודי פולין".
