בדרכים – הנתיב הכואב ליציאה מארופה 24ב

תמלול הטקסט והערות

ה"פארולה" - כרטיס הביקור החסר-משמעות לכאורה הופך כאן ע"י קודים מוצפנים לפקודת מבצע מפורטת. ה"פארולה" נמסרת בנקודת היציאה לידי מדריך הקבוצה והוא צריך להציגה בפני איש "הבריחה" המקבל אותו בנקודה הבאה. עם הזמן קבלו ה"פארלות" הללו מעמד של קדושה ממש.

"אברהם, לינץ: שלח את שלושה מוסרי כתב זה מיד אל אורי, ארטור, 30 באוקטובר 1946".

על כרטיס הביקור (הפיקטיבי) שלו כותב "ארטור" (גם ארתור) הוא אשר בן נתן, מפקד ארגון "הבריחה" באוסטריה שמושבו בווינה, הנחיות לטיפול ב"טרנספורט" (משלוח) פליטים המיועד לחציה בלתי ליגלית של הגבול לאיטליה.

קודם לכל, התחנה הקבועה לכל הבאים בשערי אוסטריה, מחנה המעבר הגדול בבית החולים ע"ש רוטשילד בווינה, עתה בניהולו של ארגון "הבריחה". במקום רישום מדוקדק של כל הבאים, סיוע רפואי בעת הצורך, חילופי מידע אודות ניצולים אפשריים, מנוחה והתארגנות ליציאה להמשך הדרך.

מסלול (הרכבת) מווינה ללינץ, זאת יש לזכור, אף שהוא ליגלי לכאורה, אינו נטול מהמורות, בין היתר, מעבר דרך אזור הכיבוש הרוסי של אוסטריה. ומכל מקום, ב 2 בנובמבר 1946, מאשר "אברהם" (ויינגרטן), מפקד תחנת "הבריחה" בלינץ (מפקדתה במחנה העקורים בינדרמיכל), כי המשלוח "עבר דרך לינץ".

מצידו השני של הכרטיס, הוראותיו של ארטור לתחנה הבאה של המשלוח, בזלצבורג: "אבא" (גפן) ו"אורי" (פריד), ממפקדי תחנת "הבריחה" במקום: "שלושה אנשים מוסרי כתב זה צריכים להגיע מיד דרומה, ארטור, 30 באוקטובר 1946". כפי שאנו יודעים, גם עפ"י התמונות כאן, הקבוצה חנתה במחנה העקורים הגדול בזלפלדן, בתחום "שיפוטה" של תחנת "הבריחה" בזלצבורג. זלפלדן

התחנה הבאה "דרומה" היא תחנת "הבריחה" בעיר אינסברוק ולמעשה, בכפר הנידח גנאדנוואלד, 18 ק"מ מאינסברוק, נקודה לוגיסטית בעלת חשיבות עליונה בשלב המעבר לאיטליה. המפקד הוא סמי לוי. אורי (פריד) בזלצבורג כותב לו ב 5 בנובמבר אך שלוש מילות הנחיה: "סמי ! להעברה מידית".

החתימה האחרונה בתחתית הכרטיס של "צבי" מיום 23 בנובמבר 1946. ככל הנראה זהו צביק'ה פינס, אף הוא ממפקדי נקודת "הבריחה" בזלצבורג, המלווה את ה"טרנספורט" לאינסברוק, כשלעצמה משימה מורכבת שכן, אף ששתיהן באוסטריה, מדובר במעבר מאזור כיבוש אמריקאי לצרפתי, כמעבר בין שתי מדינות לכל דבר ועניין.

היעד הוא כאמור איטליה, צעד ראשון בדרך לחופי ההפלגה, בלתי ליגלית בד"כ, בדרום המדינה. על השלב הזה כותב כותב אבא גפן, ממפקדי תחנת "הבריחה" בזלצבורג, בספרו "פורצי המחסומים" (בעמ' 56): יחסם של האיטלקים ליהודים ולנדידתם בכיוון ארץ ישראל היה לבבי ועזר לנו במאבקנו נגד הבריטים .... לא פעם נאסרו יהודים בגבולות על ידי חיילים בריטים ומשנמסרו לידי שוטרים איטלקים, הללו שחררום. הודות לעזרתם של איטלקים טובים אלה הצליחו אלפי יהודים להגיע לאיטליה בפחות קשיים ובפחות סבל.

לגבי כרטיס הביקור עצמו: ארטור/ארתור, אשר בן נתן, הגיע כשליח מארץ ישראל לווינה ב 1 בנובמבר 1945 כדי לפקד על ארגון "הבריחה" באוסטריה. בעצמו יליד וינה, הוא הגיע בכיסוי של עיתונאי עיתון "הצופה" בשם ארתור פיאר. מסיבות מובנות, שמו המתנוסס במרכז הכרטיס מחוק כאן, כשהכרטיס משמש "יומן מבצעי" בזעיר אנפין. "פלקור" (ראשי תבות) היתה סוכנות הידיעות של "הסוכנות היהודית" שפעלה בירושלים בתקופת המנדט הבריטי.

למען הדיוק ההסטורי ראוי לציין כי החל מראשית חודש ספטמבר 1946 נערכו שינויים ארגוניים בתחנת "הבריחה" החשובה שבזלצבורג. בפגישה עם אפרים דקל, מי שהחליף באותה עת את מרדכי סורקיס בפיקוד על ארגון "הבריחה" בארופה, וארתור בן נתן מפקד הארגון באוסטריה, נקבע כך: השליח צמח הררי, איש קיבוץ בית זרע וחייל "הבריגדה היהודית" לשעבר, מונה למפקד "הנקודה", מולה בן חיים מונה לאחראי על סידור ה"טרנספורטים", אורי פריד אחראי לעניינים הלוגיסטיים ואבא גפן, מי שפיקד על הנקודה עד לאותה עת, לניהול הקשר עם הצבא האמריקאי, ה"ג'וינט" והשלטונות האוסטרים. (וראו גם בעמ' 168 בספרו של גפן).