בדרכים – הנתיב הכואב ליציאה מארופה 4ג
השבים מגלות בברית המועצות
כרבע מיליון פליטים יהודים מצאו את דרכם לתוככי ברית המועצות מאימת הנאצים. מעדויות רבות מני ספור ב"גולה ותקומה" אפשר להכליל ולומר ש"קבלת הפנים" לה זכו היתה בהחלט הוגנת ואמפטית. על אף מצבם הקשה מנשוא של האזרחים הרוסים עצמם במהלך המלחמה, ניתן אפילו לומר שהם קיבלו את הבורחים ברוחב לב וחלקו איתם את לחמם הדל. היהודים נשאו בנטל כמו כל אזרח, הם שולבו בכח העבודה בחקלאות, בתעשיה ובקולחוזים וילדיהם שולבו בבתי הספר המקומיים ככל אחד אחר.
מרבית היהודים הללו יצאו את ברית המועצות בתום המלחמה כאשר נתנה להם האפשרות החוקית לכך. הסכם ה"רפטריאציה" בין ממשלות רוסיה לפולין שנחתם במוסקבה ב 6 ביולי 1945 איפשר למי שהיו אזרחי פולין טרם המלחמה לשוב לארצם. החזרה לפולין היתה כמובן רק תחנה ראשונה בדרכם של הניצולים הללו ליעדי החופש המועדפים עליהם. היו גם כאלה שמטעמים אידיאולוגיים או שהקימו משפחות במהלך שנות גלותם, ובחרו להישאר.
בנוסף לאלה, היו גם הניצולים עצמם: אלה שחמקו בדרך נס מה"אקציות" בעיירותיהם ומצאו מקלט כחיות רדופות במעבה היערות או בקרב הפרטיזנים (אם היו חזקים וכשירים דיים). היו אלה שנצלו הודות לרוחב ואומץ ליבם של שכניהם הגויים שהסתירו אותם או ילדים ש"אומצו" ע"י משפחות גויות, בד"כ לאחר שהוריהם נרצחו. היו גם כאלה שהיו בעלי "חזות גויית" ובאמצעות ניירות מזוייפים בנו לעצמם זהות בדויה ונצלו. והיו כמובן גם שורדי מחנות ההשמדה עצמם ומצעדי המוות.
