זוג צעיר בן העליה הרביעית מפלס לו דרך 11א
על "חבורת הדרום"
"חבורות" או קבוצות פועלים ופועלות בני ובנות העליה הרביעית נוצרו כדי לספק ביטחון אישי וחברתי ואפשרויות תעסוקה לעולים הבודדים. החבורות הללו חיו ופעלו כקומונות בשותפות מלאה ובארגון עבודה עצמי. רובן פעלו תחת חסותו של "המרכז החקלאי" של הסתדרות העובדים והסתייעו בתקציבו. "חבורת הדרום" שנוסדה ב 1923 היתה הגדולה שבהן והיו בה כמאתים וחמישים חברים וחברות. מרכזה היה ברחובות והיו לה סניפים בגדרה ובנס ציונה. בשיאו, הגיע מספר החברים בנס ציונה למאה ויותר.
במחנה החבורה עמדו צריפים ובהם חדר אוכל, חדר תרבות, חדר חולים ומשרד וכן אהלים למגורים. מפאת המחסור החמור בעבודה שררו במחנה דרך קבע מחסור ומצוקה. החברים עסקו בחפירת בארות, בנטיעה, בזיבול פרדסים ובבניית בתים בכפר אהרן וברחוב הרצל. מקרב אנשי החבורה נתגבשו קבוצות שרקמו תכניות התיישבות, מהן שהצטרפו למשקים קיבוציים קיימים בסיוע המרכז החקלאי.
מותו הלא מחויב-המציאות (טיפול לקוי בבית החולים הממשלתי ביפו) מטיפוס של חבר הקבוצה משה ניימיט בן ה-19 בנובמבר 1926, היה לבטח גם סימפטום לחוסר האונים של חבריו מלסייע בידו ולהיות לצידו כשחייו תלויים היו לו מנגד.
וכך, אחרי הקטיף של שנת 1927, בשל המשבר הכלכלי החריף שפקד את הארץ באותה שנה והתחרות עם הפועל הערבי, נתפרקה "חבורת הדרום". רבים מחבריה עזבו את המושבה ומקצתם אף ירדו מן הארץ.
עפ"י צרופי התאריכים, אין כל ספק שבמשך חודשים מספר בחצי הראשון של שנת 1926, למן עלותו של חיים ארצה בחודש פברואר ועד עזיבתה של חליה את הקבוצה בחודש מאי, נמנו השניים על בני החבורה. ואולם, רק 4 שנים לאחר מכן הם ימסדו את הקשר ביניהם.
קבוצה גדולה של בני ובנות ברסטצ'קה שפעלה במסגרת "חבורת הדרום" התגבשה לאחר פרוקה לגרעין שהקים ב 1933, כקילומטר וחצי דרומית לרחובות, את המושב כפר ביל"ו.