חבלי קליטה בארץ ישראל מכתבי שלום קולקר 3ב
תמלול מכתב מס' 3
יום ראשון, 24 באפריל 1927, שלום מרים נכבדה.
ביום השישי באתי לתל אביב ולדאבוני הגדול לא מצאתיך בבית. חדשות מסרה לי אמך שנשארת בירושלים מסבת חתונת צפורה וייסברג. תמסרי לה דרישת שלום ממני ומזל טוב. עכשיו מרים, אבקשך מאד מאד למסור לי על דבר הטיול שלך ועל דבר ביקורך בפתח תקוה ובכלל, איזה רושם עשה הכל עליך כי מעוניין אני לדעת. לדאבוני הגדול אינני יכול כבר לגשת אליך כי מוכרח אני לנסוע לפתח תקוה.
אצלנו הפסח היה שמח מאד, הסדר נערך בחצר המחנה שלנו, נקראה הגדה היתולית ואחרי ההגדה התחילו הריקודים ממושב עין גנים בשורה אחת עד לקיבוץ השוה"צ ומשם, יחד עם השוה"צ, הלכנו אלינו והריקודים נמשכו עד עלות השחר.
אבקשך למלא את בקשתי ותכף לענות לי על מכתבי, אני בטוח שתמלאי את בקשתי ומביע הנני לך תודתי למפרע.
חברך המכבדך, קולקיר שלום.
כתובת השולח: פתח תקוה, קבוצת "פינסק", ת.ד. 64, קולקיר שלום.
המכתב ממוען: לחברה מרים שרייער, רחוב הים (כיום רחוב הרב קוק – י.ע.) 29/80, תל אביב.
הערות
- אודות הקבוצה על שם "קדושי פינסק" מתוך הספר "גבת – מקורות וקורות", קובץ מאמרים בהוצאת הקבוצה ומפלגת פועלי ארץ ישראל, דפוס הקבוץ המאוחד בעין חרוד, אוגוסט 1937:
כותב א. וינר, בעמ' 82-86: הטרגדיה של ה' ניסן תרע"ט פגעה בכל חלקי הצבור בפינסק, יום זכרון זה הפך לאבל העם .... בשנים הראשונות לאחר האסון היו מופיעות מודעות, אבל בלתי לגליות, על קירות הבתים ברחובות, שקראו לביטול מלאכה ושביתת מסחר והחיים באותו יום. אז לא הורשו גם חברים וקרובים לבקר את קבר האחים והמבואות לבית העלמין הישן היו חסומים במשמרות שוטרים ובלשים. במשך הזמן רפתה המתיחות, בטלה השמירה המיוחדת של המשטרה והציבור בכללו התאושש ופנה לדאגות אחרות, זכר האבל נשאר רק בבתי הספר ובחוג המצומצם של קרובי החללים .... מפלגת "צעירי ציון" ששכלה בארוע את מיטב חבריה ראתה בטרגדיה אסון פרטי משלה .... מורים ומדריכים, חברים ורעים, אחים לסבל ולתקוה שנספו על סף עלייתם לארץ וכך חייהם ומותם הפכו לסמל, לאגדה.
- וממשיך חיים גבתי, בעמ' 146-148: היתה הרגשה אצל חברים שיש להציב יד ושם לחברים, חללי ה' ניסן, על ידי יצירה חברתית בעלת ערך שתסמל וגם תגשים את השאיפות והאידאלים של החברים שנפלו .... אחדים מחברי "צעירי ציון" מפינסק עלו ארצה כבודדים ב 1921 ואולם, עם עליתה של קבוצת החברים המאורגנת הראשונה בראשית 1922, נתנה האפשרות לגשת למימוש הרעיון .... ייסוד קבוצה חקלאית שיתופית שתתישב על קרקע הלאום .... אולם, לא היה ברור לחברים כלל וכלל איזוהי הדרך המובילה למטרה תכליתית: הכשרה נפרדת של החברים בחקלאות במשקי אכרים, ייסוד קבוצה עצמאית או הצטרפות כקבוצה אוטונומית לגוף הקבוצי הגדול היחידי שהיה קיים אז בארץ, ל"גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור".
קשים היו צעדיהם הראשונים של החברים בארץ. בערים שרר חוסר עבודה וגם מצב העבודה במושבות היה קשה מאד, ברובן שלטה העבודה הערבית. מחוסרי נסיון וידיעת המציאות בארץ, מחוסרי הכשרה מקצועית ובעיקר נטולי בטחון עצמי ואמונה בכוחותיהם, לא ראו החברים כל אפשרות להתחיל בסידור חייהם בתור קבוצה עצמאית ובמשך השבועות שישבו במחנות העולים בחיפה צצו חדשים לבקרים כל מיני הצעות לסדור עתידם, הצעות שנתגלו אחר כך כבלתי מציאותיות .... אי ההסכמות הובילו לפילוג אשר השפעתו היתה קשה על החברים. חלק הלך לטבריה ל"גדוד העבודה" וחלק הלך לתל אביב אולם הקשרים האישיים בין החברים לא נותקו, לכולם היה בטחון שהפילוג הוא זמני וכי כעבור זמן ישובו ויתאחדו לקבוצה אחת.
- אחת מאותן קבוצות שלאחר הפילוג התמקמה בעין גנים שליד פתח תקוה (זו שבה גם שלום קולקר ימצא את מקומו) ומרחיב אודותיה גבתי בתאורו, בעמ' 174-187: בסוף יולי התקרבה העבודה במגדיאל לקיצה. התברר שאין צורך בכל הפועלים שנמצאו במקום .... התחלנו בהכנות להעברה לפתח תקוה. בעזרת המועצה השגנו מגרש פנוי בעין גנים להקמת המחנה ובסוף יולי 1925 עזבנו את מגדיאל .... עם עוברנו לעין גנים, הונח היסוד לפלוגתנו שם, פלוגה אשר מלאה אחר כך תפקיד מכריע בהמשך התפתחות הקבוצה ....
במתי מעט עברנו ממגדיאל לפתח תקוה, ארבעה חברים ושלש חברות .... הקימונו את המחנה על מגרש קטן בן 2 דונם בעין גנים. על מגרש זה נמצא גם אחד הקבוצים הצעירים של "השומר הצעיר". מספר החברים בקבוץ זה לא עלה בהרבה על מספרנו אנו. מלבד קבוץ זה ושני הקבוצים הגדולים – פלוגת עין חרוד וחבורת "מעבר", היו אז במושבה עוד שתי קבוצות קטנות – "על המשמר" ו"בברכה". זה היה כל המחנה הקבוצי בפתח תקוה ביום חדרנו למושבה ומאז מתחילה תקופת הגידול של התנועה הקבוצית שם.
עם כניסתנו לפתח תקוה הוברר לנו שעל פלוגתנו מוטלים תפקידים שמילואם יקבע את גורל הקבוצה ועתידה. ידענו שלפנינו כאן כר נרחב לכבוש עמדות בשטחי עבודה שונים במושבה. רמזו לנו גם על אפשרויות של פעולות משקיות עצמאיות שהיו עשויות לבסס את קיומנו במושבה. ידענו כי זהו מקום הקליטה העיקרי לחברנו העולים ארצה ....
- ואף כי אופטימיות מסויימת עדיין נסוכה בדבריו הקצרים של קולקר כאן ("ריקודים עד עלות השחר"), קצרה היריעה מהכיל את הקשיים הלא-אנושיים אשר החלוצים והחלוצות האידיאליסטים הללו היו צריכים להתמודד אתם בעתיד הקרוב !
וכך כותב גבתי: "כעבור זמן מה הלך מספרנו וגדל, הצטרפו החברים האחרונים ממגדיאל ונוספו אחדים מהעליה .... החורף הראשון בעין גנים היה קשה מאד. עם היורה הועמדנו בפני שאלת השיכון החמורה. האהלים הבלויים, שטולטלו מתלפיות למגדיאל וממגדיאל לעין גנים, וגרמו לנו לא מעט מפח נפש גם בימי הקיץ, לא עמדו במבחן הגשם הראשןן. דרך היריעות חדרו מים והחברים נאלצו לעקור באמצע הלילה מאהליהם ולנוע על פני המחנה עד שמצאו מקלט באהל המרובע הגדול אשר שימש אכסניה לכל צרכי הציבור – למטבח, לחדר אוכל ולמחסן הבגדים. כתוצאה ממשא ומתן עם המרכז החקלאי ומחלקת העבודה של הסוכנות, אושר לנו תקציב להקמת צריפים, אחד גדול, לשיכון 20 איש והשני קטן, לחדר אוכל ומטבח. כשקמו הצריפים על תילם – בלי חלונות, בלי רצפה ובלי תקרה – היו הם בעינינו כארמונות. ואולם בינתיים גדל מספרנו וצריף הדיור לא יכול היה להכיל בתוכו את כל החברים וחלק מהם המשיך לגור באהלים.
גם מצב העבודה היה קשה. חוסר העבודה הלך וגבר במשך כל ימי הגשמים ובו הימים שבהם אף חבר אחד לא יצא לעבודה. אולם, גם בהפסקות שבין הגשמים, לא היתה העבודה מצויה. עבדנו רק, בקבלנות, בעבודות כיבוש מפרכות. רוב החברים לא היו מנוסים בעבודה ולפיכך היה שכרם זעום, וזה כמובן השפיע על מצבנו הכלכלי. משא החובות גדל מיום ליום ושאלת הקיום החמורה תקפה אותנו בכל מוראה. דרגת הכלכלה ירדה למטה מהמינימום האפשרי והדאגה העיקרית יום יום היתה איך לסדר את מנת הלחם ליום הזה .... באמצע החורף נזדמנה לנו עבודה שהקלה במקצת על מצבנו הקשה. לשכת העבודה בפתח תקוה קבלה בקבלנות עבודת הכנת חצץ על יד המחצבה במגדל צדק שהיתה אז בידי "סולל בונה". בעבודה זו עבדו בעיקר בחורות ובתנאים קשים. על גבעת סלעים ע"י הכפר הערבי, הוקם מחנה אהלים ובו התרכזו כמה עשרות בחורות ומספר בחורים מהקבוצים בפתח תקוה. קשים היו החיים על גבעת סלעים זו בימי החורף. באהליהם הקרועים, מרוחקים מהמושבה, היו שוכניהם חשופים לרוחות ולגשמים. בלילות היו החברות והחברים שומרים במחנה בתורנויות. עבודת קבלנות זו, שכרה היה נמוך וההכנסה הספיקה בקושי לכיסוי הוצאות הכלכלה במטבח המשותף. אולם בכל זאת, היתה זו הצלה פורתא בשביל הפלוגה. עבודת החצץ נמשכה כחדשים וחצי, עד סוף החורף, ואז החלה עונת העידור בפרדסים שהעסיקה את כל החברים במשך תקופת האביב. היתה זו אמנם עבודה קשה ומפרכת אולם היא הכניסה לא פחות מ 17-20 גרוש ביום.
המצב הכלכלי הקשה והרעב למחצה במשך חדשי החורף לא השפיעו לרעה על מצב רוחם של החברים. הכרת התפקיד החשוב של כבוש העבודה במושבה המתנכרת לעבודה עברית והנכונות החלוצית לשאת בסבל, שמשו לנו סעד בימי מבחן אלה" וכו'.
