חבלי קליטה בארץ ישראל מכתבי שלום קולקר 4ד

תמלול מכתב מס' 4

פתח תקוה, 1 בינואר 1928, רב שלום לך חברה מרים.

תסלחי לי מאד שלא כתבתי לך עד עכשיו מסיבות שונות. קודם כל אני רוצה להודיעך כי אני תודה לאל בריא וחזק, עובד עכשיו בכל יום בתיקון הדרך לתל אביב שסדרה הממשלה בשביל מחוסרי עבודה בפתח תקוה. המצב במושבה בכלל הוטב מכיוון שישנה עכשיו העבודה האחרונה, ז"א סתימת בורות בפרדסים, לכן הוקטן בהרבה (מספר – י.ע.) מחוסרי העבודה. העבודה תימשך עוד שבוע אבל לקטיף לא מכניסים פועלים עברים ומה יהיה אחרי שבוע אינני יודע. יכול היות ששוב הפעם נצטרך לצאת למשמרות עד שייקח לדבר סוף. אצלנו בקבוצה המצב הוטב בהרבה, יש עכשיו אצלנו מצב של חוסר אנשים לעבודה. עכשיו אני אמסור לך את מצבי אני. כבר שנה וחצי שהנני נמצא במושבה בחיים קומונואליים כי בהיותי עוד בתל אביב בתור בודד, אני שאפתי לצורת חיים כאלו שזאת היתה מחשבתי עוד בחוץ לארץ. לכן עזבתי את החיים העירוניים הבודדים ועברתי הנה לחיות בחברה משותפת. אבל, במשך הזמן הזה, הראו לי החיים והעבודה כי זאת היא לא המטרה ואין לזה שום תכלית כי אפשר פה לאבד את כל הכוחות ואולי גם את החיים. עובדות כאלו יש לי די, אפילו אצלנו בקבוצה, שאנשים לגמרי לא מוכשרים כבר לצאת, אפילו לעבודות קלות. ואפילו אצלנו שהקבוצה כבר התיישבה, ראיתי אחרי התקציב שקיבלה קבוצתנו, שהוא לא מאפשר את הקיום המינימלי אפילו לאלו שנמצאים כבר במשק ככה שמוכרחים עכשיו שבעה חברים לשוב לפתח תקוה ומי יודע מתי שיגיע תורנו לשמה. ועוד ישנן כל מיני סיבות שאין אני יכול למסור לך עכשיו בכתב, אנחנו נתראה ונדבר על זה (אם זה מעניין אותך) בפרוטרוט. ככה שהתייאשתי לגמרי מצורת חיים כאלו, לכן עלי לעזוב את הקבוצה כי יותר קשה לסבול ואין כבר שום ענין להיות בחברה משותפת כי העבודה והחיים בקבוצה לימדו אותי הרבה מאד. עכשיו נשארת (השאלה – י.ע.) מה לעשות הלאה. אמנם זה לא כל כך קל לעזוב את החברה, את הקבוצה שהשקעתי הרבה כוחות הרבה מרץ, אבל מה לעשות, עלי עכשיו להיפרד מצורת חיים כאלו. אבל, אני מוכרח קודם לראות את האפשרות החומרית לזה עד שאוכל להסתדר באיזו שהיא עבודה פה במושבה כדי שאוכל לקחת עלי את העול הקשה הזה, ז"א להיכנס לצורת חיים אחרים לחיות בתנאים אחרים, ואינני יודע אם זה יעלה בידי. אבל בביטחון ובתקווה אני אצטרך להיכנס לחיים הקשים האלו עד שאתרגל ואסתגל לצורת חיים חדשים, אף על פי שאין לי עוד האפשרות החומרית עד שאסתדר. אלו הן כל החדשות אצלי. אני אבקשך לא לספר לשום איש את זה עד שיגיע אותו היום כי זה יכול להגיע לחברי הקבוצה ויהיו לי אי נעימות. דעי לך שרק לך אני מסרתי את כל אשר בליבי בביטחון גמור שזה רק נשאר בליבך. אני אבקשך אפילו להשמיד את המכתב הזה שמא הוא יפול לידי מישהוא. הכל זה יתברר אצלי עד שאקבל מכתב מהבית, אז אדע מה לעשות.

עכשיו אבקשך להודיע לי מה נשמע אצלך, איך חייך שמה, האם את עובדת ? ומה נשמע אצל הוריך, איך בריאותך ואיך שושנה. האם באמת את חושבת לנסוע לחוץ לארץ כמו שאמרת לי כשהייתי בתל אביב, איך את מבלה את הלילות אחרי העבודה, מה שלום צלניק.

ד"ש ליפו, לשמחה, לליזה, לצפורה ולכל מכירי. האם ישנן כבר חדשות אצל צפורה.

היי שלום ובריאה, חברך, שלום קולקיר.

אבקשך לשלוח לי מכתבים על הכתובת הנ"ל, פתח תקוה, רחוב חובבי ציון, מלון "יהודה" דינעס, בשביל קולקיר שלום.

מרים, אבקשך מאד למסור את המכתב שהנני שולח לאחי, אבל רק לו, לא לשום איש, ושרק את תמסרי לו, ברחוב נחלת בנימין 51.

הערות

1. "כבר שנה וחצי שהנני נמצא במושבה בחיים קומונואליים" כי בהיותי עוד בתל אביב בתור בודד, אני שאפתי לצורת חיים כאלו, שזאת היתה מחשבתי עוד בחוץ לארץ". חשבון פשוט מלמד כי קולקר הצטרף לקבוצה בעין גנים באמצע שנת 1926.
2. האופטימיות והתקוה הופכים לאכזבה מרה: "ואפילו אצלנו, שהקבוצה כבר התיישבה (דהיינו גרעין הקבוצה שהקים את קבוץ גבת בסוף 1926 – י.ע.), ראיתי אחרי התקציב שקיבלה קבוצתנו, שהוא לא מאפשר את הקיום המינימלי .... ומי יודע מתי שיגיע תורנו לשמה (כלומר להצטרף לגבת – י.ע.) .... אמנם זה לא כל כך קל לעזוב את החברה, את הקבוצה שהשקעתי בה הרבה כוחות והרבה מרץ, אבל מה לעשות, עלי עכשיו להיפרד מצורת חיים כאלו". וכפי שכותב אף חיים גבתי עצמו (בעמ' 186): "אנו התחבטנו אז בשאלה כיצד לבצע את חסול הפלוגה בעין גנים כי המשק בגבת לא יכול היה לקלוט את כל אנשי הפלוגה המחוסלת .... לאחר שלוש שנות קיום חוסלה בסוף קיץ 1928 פלוגתנו בעין גנים".
3. והסיום שאומר הכל: (מעתה ואילך) "אבקשך לשלוח לי מכתבים על הכתובת, פתח תקוה, רחוב חובבי ציון, מלון יהודה", כותב הוא למרים.
4. "שושנה" בסוף המכתב היא הסופרת שושנה שרירא, אחותה הצעירה של מרים.
5. "צלניק" בסוף המכתב הוא נח צלניק, מי שיהיה בסופו של דבר בעלה של מרים.
6. אחיו של שלום לו מתבקשת מרים למסור את המכתב הוא נחום (נוניה) אשר עלה ארצה לפניו.
7. שלום קולקר הקים את משפחתו שלו עם טובה רעייתו, לימים היה יו"ר הסתדרות פועלי הבניין בפתח תקוה ואיש ציבור.