טרנופול תנועת אחוה 1א

על הסתדרות הנוער הציוני הכללי "אחוה" בגליציה המזרחית מאת מרדכי שיף

הטקסט שהוגש לפרסום לארכיון "משואה" בקיבוץ תל יצחק, לא נערך ולא ראה אור, מקבל כאן ביוזמתי עריכה ופרסום נאותים. שיף, ככל הידוע, הוא אחד החלוצים המצולמים בתמונות תנועת "אחוה" מתחילת שנות השלושים של המאה העשרים המתועדות כאן (י.ע.).

ההסתדרות הציונית בגליציה המזרחית, שחבריה, כמו גם עמיתיהם בארצות הגולה האחרות, כונו "סתם ציונים" או ציונים כלליים, היתה לתנועה רבת השפעה ברחוב היהודי. לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריה עמדו בראשה מייסדיה ומנהיגיה כמו ד"ר גרשון ציפר, ד"ר אדולף שטאנד, ד"ר לאון רייך ולאחר מכן ד"ר אמיל שמורק. תנופה חדשה קבלה התנועה עם מינויו של ד"ר אברהם סטופ למזכירה הכללי עד שהיתה לגוף ציוני-פוליטי בעל השפעה בין כל המפלגות הלאומיות בציבור היהודי. פעולותיה העיקריות היו בשטח של ה"לאנדעס פוליטיק" (פרלמנט אוסטרי ואח"כ פולני ורשויות מקומיות), בהפצת השקל בבחירות לקונגרסים הציוניים, בקרנות הציוניות ובטיפוח הכרה ציונית-לאומית בקרב שכבות העם.

עסקניה של התנועה באו מקרב האינטיליגנציה הצעירה והמעמד הבינוני ואולם עם התבגרותם נוצרה בעיה של דור-המשך. הדבר היה בתקופה שמפלגות ציוניות ארגנו וטפחו תנועות נוער משלהן נוכח הסכנה שבני הנוער היהודי התחילו להצטרף לתנועה הקומוניסטית ולהתנכר לרעיונות הלאומיים היהודיים. היה זה ד"ר סטופ שהגה את הרעיון להקמת תנועת נוער ציונית כללית כמענה למגמות הללו ובשנת 1925 הניחו הוא וחבריו יששכר מדפיס ומשה ריכטר את היסודות להקמתה של "אחוה". לחבורה הזאת של הראשונים הצטרף עם בואו ללבוב גם שמואל אפשטיין.

מתוך מגמה למשוך לשורותיה נוער אשר מפאת מצבו הסוציאלי המיוחד היה פוטנציאל "טבעי" לתנועות שמאליות, קיבלה "אחוה" למסגרתה נוער עממי שהיווה את רוב מניינה ואפיין אותה כל שנות קיומה.

כבר בראשית צעדיה של "אחוה" הוקמו סניפים בערים ובעיירות כמו לבוב, סטניסלבוב, דרוהוביץ, פשמישל, טרנופול, בוריסלב, רווה-רוסקה, קולומיאה ועוד. בשנת 1929 נמנו למעלה מ 40 סניפים ובהם כ 3000 חברים.

בסניפי "אחוה" התנהלה פעולה אינטנסיבית בשטח ההדרכה הציונית, לימוד עברית, הפצת השקל ובעבודה למען הקרן הקיימת לישראל. לא פעם הצטיינו סניפים אלה והשיגו מקומות ראשונים בעבודה למען הקק"ל. כלי ביטוי צנוע לתנועה בראשיתה שימש המדור "אונזער יוגענד" ביומון הציוני "דער מארגען" ובמרוצת השנים הוציאה מידי פעם פרסומים חד-פעמיים כמו "אחוה בלעטר" וכדומה. כמו כן, ניתן לתנועה מקום נכבד למאמרים ולכרוניקות בכתב העת של ההסתדרות הציונית "ציוניסטישע וואך".

כל הפעולות האלה לא היה בהן כדי לתת סיפוק לחברי התנועה וראשיה כשהיעד העיקרי היה ונותר (כייעד כל תנועות הנוער הציוניות) – הגשמה עצמית. כיוון שארגון "החלוץ הכללי" היה נתון להשפעת השמאל הציוני ("השומר הצעיר" ו"התאחדות") והזדהה בעקרונותיו עם מה שקרוי היה "ארץ ישראל העובדת", יזמה "אחוה" וד"ר סטופ בראשה ב 1930 את הקמתו של "החלוץ הכלל ציוני". על חבריו הראשונים נמנו חברי "אחוה" וגם חברי בית"ר שכן התנועה הרביזיוניסטית היתה מסונפת בתקופה ההיא להסתדרות הציונית הכללית. כעבור שנים אחדות הצטרף "הנוער הציוני" לארגון זה ולאחר היווסדה ב 1933, גם "הסתדרות אקדמאים ציונים (ה.א.צ.)". בראש "החלוץ הכלל ציוני" עמד יהודה הדר אשר ניהל את פעולותיו עד פרוץ מלחמת העולם השניה. הדר נספה בשואה.

ארגון "החלוץ הכלל ציוני" יסד קיבוצי הכשרה שונים שבמסגרתם פעלו נקודות הכשרה של "אחוה" בכפרים ובאחוזות פרטיות. במיוחד יש לציין את החוות החקלאיות של "אחוה" בסיגניובקה, בסטניסלבוב ובהאליץ' בהן הוכשרו מאות חלוצים וחלוצות עד עלייתם ארצה. בנוסף לכך, אורגנו במסגרת "החלוץ הכלל ציוני" שלוש קבוצות הכשרה לצעירות במלאכת יד. במרוצת השנים אורגנו גם פלוגות מיוחדות להכשרה מקצועית (נגרות, מסגרות וכד') וכן גויסו צעירים בני כפר לשמש כמדריכים בקבוצות ההכשרה. העתודה לתנועה – בני 15 עד 17 – באה מתוך השלוחה של "צעירי אחוה" אשר נתחנכו בקבוצות צופיות, למדו עברית וקיימו הרצאות ושיחות בהדרכת חברים בוגרים שהוכשרו בקורסים במושבות למדריכים.

בשנת 1931 נתקיימה בלבוב הוועידה הראשונה של "אחוה" בהשתתפות צירים מ 80 סניפים ויותר. בוועידה זו נבחר מרכז בהרכב ד"ר אברהם סטופ (יו"ר), אפרים אקרלינג, שמואל אפשטיין, יהודה הדר, יוסף ולדמן, שמואל ולדמן, דב טשיש ומרדכי שיף.

פרסום "הספר הלבן" של ממשלת המנדט (גזירות פספילד) נגד העליה לארץ ישראל גרם למשבר ולשפל בכל התנועות החלוציות. עידוד רב נתנה לתנועה עלייתם של חברי "אחוה" בחודש מרץ 1932 שבאו כביכול כמבקרים או כמשתתפים במשחקי "המכביה" ונשארו בארץ באופן בלתי ליגלי. אלה יסדו אז את הקיבוץ הראשון של התנועה ברחובות שנוהל בהתחלה ע"י שמואל רמר. גם העליה הליגלית שהתירה ממשלת המנדט בשלהי 1932 הוסיפה "סרטיפיקטים" שבאמצעותם עלו חלוצים טיפין טיפין. "החלוץ הכלל ציוני" היה בהסכם עם בית"ר כאמור ולפיכך חברים נכנסו גם למסלול העליה ארצה במסגרת העליה הבלתי ליגלית שארגנה בית"ר. בשנים 1936-1939 הוגברה הכשרת החלוצים בגולה והצטרפותם של מאות ואלפים לשורות "אחוה" ו"החלוץ הכלל ציוני" הגדילה את היקף העליה. תנופה מיוחדת קבלה העליה הבלתי ליגלית של "החלוץ הכלל ציוני" עם יוזמתם המשותפת של נציגי שלוש תנועות נוער חלוציות בארץ: החלוץ הכלל ציוני, חלוץ הנוער הציוני המסונף לעובד הציוני וחלוץ המזרחי. באניה "אסימו" שהפליגה ערב המלחמה העולמית, ושמחצית נוסעיה נתפסו לפני רידתם לחוף והוגלו לקפריסין, היו 300 חברים של "החלוץ הכלל ציוני".

בהמשך לקיבוץ "אחוה" הראשון ברחובות כאמור, הוקמו קיבוצי התנועה בעקרון ובלוביה שבגליל אך הם התפרקו בגלל העדר עזרה מספקת של המוסדות המיישבים ומאחר שחבריהם לא חונכו היטב לחיים קולקטיביים. ואולם, יוצאי קיבוצים אלה לא נתקו את קשריהם עם תנועת העבודה הציונית הכללית ומהם אף תפסו בה עמדות חשובות. עם עלייתם לארץ של מ. שיף (1932) וש. אפשטיין (1933) צורפו למרכז "אחוה" ש.ד. לב הכהן, יקותיאל חר"ג (כיום ברחובות) וזאב נויגבור (כיום בחיפה) אשר תרמו רבות להתפתחות התנועה. ד"ר סטופ עלה ארצה ערב פרוץ המלחמה ובתקופה מסויימת מילא כאן תפקידי מפתח בשורות "הציונים הכלליים" והיה חבר כנסת מטעמה.

ועידת "אחוה" בשנת 1935 סכמה שורה של השגים: 169 סניפים עם 10,000 חברים, 88 אחוז מהם בני 18-26 והיתר בני 27-30, 66 אחוז יודעי עברית בכתב ובעל פה, 53 נקודות הכשרה ובהן 590 חלוצים, כ 2,000 בני 15-17 של "צעירי אחוה" ב 45 סניפים ומושבות קיץ למדריכים שבהן השתתפו 70-140 חברים בכל מחזור. מכאן ועד פרוץ המלחמה הלכה התנועה מחיל אל חיל עד בוא השואה על הקיבוץ היהודי בגולה.