לודביפול מכתבי יואל טאובין 1ב

תרגום מיידיש:

לודביפול, 6 במאי 1936, האדון הנכבד שורצמן

מהעיתונות שבידינו אנו מקבלים רשימה מדויקת של כל ההרוגים והפצועים, מקבלים מהעיתונות את כל הקורות בארץ ישראל. עוד אנו יודעים מהעיתונים ומהרדיו, איך קרו כל הארועים הללו בכל הערים והסביבה וכפי הנראה, יותר מכל סבלו תל אביב ויפו, כנראה בחוזייל (= שכונה ביפו). מקריאתי בעיתון הרגשתי בבת אחת ותארתי לעצמי את מה שעברתם וסבלתם באותם ימים נוראים ולכן, אני מבקש כי תואילו ברוב טובכם לכתוב לי תמיד ואמרו לי בטובכם איך הרגשתם באותם הימים הנוראים וכיצד עברו עליכם. כרגע מתקבל אצלנו הרושם שהמצב נרגע ומעט שקט יותר בארץ (גם בעת הרוגע הכאב עדיין צורב) ואני מתאר לעצמי שאתה יכול לכתוב כבר בצורה יותר אובייקטיבית על כל הדברים. אני יכול גם לומר ללא גוזמה שכולנו כאן (זאת אומרת לא רק כאן בלודביפול אלא בכל המדינה כולה) דואגים כל הזמן מהמאורעות כי בעצם כולנו קשורים ומחוברים עם ארץ ישראל. אני באופן אישי קיבלתי מכתב מגיסתי בירושלים וכמו כן אני מקבל ידיעות גם מדודתי ב"מעיינות" וכן מבן דודי נח ורטהיים מורה בבית ספר תיכון בתל אביב. אני כותב לשניהם היום ומבקש, כפי שאני מבקש ממך, שתענו לי מיד לכשתקבלו את מכתבי.

אצלנו בעיירה לעת הזאת אין כל חדש, הכל כרגיל והדבר היחיד שאני יכול לספר הוא שההתרמה למעות חיטים (הוא מנהג הקמחא דפסחא) לפסח מתנהלת בהתלהבות גדולה והנזקקים קבלו במידת האפשר את כל מה שצריכים לחג. בבית המרקחת מעט קל לי יותר עתה, כבר כמה חודשים שעובדת אצלי מתמחה לרפואה, נערה מגליציה, תועלת רבה אין לי ממנה אך בכל זאת מעט קל יותר.

אנא כתוב לי מה שלומך ושלום רעייתך, הילדים והנכדים. כתוב לי כל מה שקורה אתכם, ויותר מכך הייתי רוצה להרגיש מה בליבכם ולהיות שותף לרגשותיכם, אך לצערי המרחק גדול מדי ואין בידי לחוות את המאורעות בארץ ישראל. השבוע פרסמתי מודעה על מכירת הרדיו הישן שלי כדי לקנות רדיו גדול יותר שבו אפשר לקלוט שידורים מארץ ישראל וכך אוכל כל יום להתעדכן במה שקורה. אני מבקש מכם שוב לא לעכב את תשובתכם ומיד לכתוב לי על מצבכם, בריאותכם, שלום האשה, הילדים והנכדים. מסרו דרישת שלום בשמי לכולם ובקש מרעייתך שתכתוב אף היא מספר מילים.

ידידך, י. טאובין

הערה לטקסט:

יום ה 19 באפריל, יום פרוץ מאורעות הדמים ביפו ובגבול תל אביב שבו פורעים ערבים התנפלו על עשרות יהודים וגבו מחיר דמים כבד ואשר היה גם אות הפתיחה למאורעות תרצ"ו – תרצ"ט. ברור כי מכתבו הנרגש של טאובין הוא תגובה ספונטנית לארועים הללו.