לודביפול ת עדויות ניצולים מלכה אייכברג

עדות מלכה אייכברג לבית מנדלוביץ'(1914-1979), תרגום מיידיש מתוך ספר הזיכרון לעיירה, עמ' 191

עומד לנגד עיני יום 28 ביוני 1941, בשעה 4 אחה"צ, כשהגרמנים נכנסו לעיירה שלנו לקול נגינת מארש צבאי ואז החל הגהנום. הגרמנים יחד עם האוקראינים תכף התפזרו בכל העיירה והתחילו לשדוד את כל בתי היהודים. שברו, הרסו והכו ללא רחמים. זה נמשך כיממה ואף יהודי לא הרשה לעצמו לצאת מהבית. רק אחרי כ 24 שעות נעשה קצת יותר שקט. לאחר מכן, הגרמנים החלו להודיע לכל כפרי הגויים שבאזור שרכוש היהודים הפקר והחלה ביזה.

במשך כמה שבועות, כינסו את כל אנשי העיירה לגטו. הם הוציאו ברשעות אנשים, נשים וילדים קטנים מהבתים. באותו יום, כשגירשו אותנו מהבתים, רכזו בערך חמש משפחות בדירה ואז התחיל הגהנום האמיתי. לא היה מזון בכלל. האנשים פחדו ונשארו דוממים, פחדו לצאת מהבית ולהראות בחוץ ומי שהעז, קיבל מכות רצח. אחרי כמה שבועות, התחילו עבודות הכפייה. אחרי יום עבודה מפרך, כל אחד קיבל 100 גרם לחם וזה היה אמור להספיק ל 24 שעות. מי שנפל הוצא להורג. פעם אחת יהודי יצא מהבית לאסוף תפוחי אדמה ובאותו רגע הופיע הקומיסר ומיד ירה בו. זה היה השכן שלי ברל קוגוט.

כך אנחנו סבלנו פחדים יום יומיים. הרבה פעמים הקומיסר היה מופיע, מוציא מישהו מעבודות הכפייה ומכה אותו עם שוט הגומי שבידו. כשאלוהים עזר לנו והרוצח הקומיסר היה יוצא לחופש, העיירה הייתה רגועה במקצת. יום אחד בא יודנרט לגטו לקחת נשים וגברים לנקות את הכיכר כי שם היו צריכים למקם את המשטרה האוקראינית שנקראה סיטשיעוויקעס. הגברים עבדו בנפרד מהנשים. ניקינו את כל מה שאמרו ועוד לפני שסיימנו, הופיעו לפתע מאות סיטשיוויקעס עם הרוצחים שלהם והתנפלו על הנשים בכל הכח וקללות.

כך אנחנו עבדנו עד 5 בערב וכשכבר היינו חופשיים, היינו צריכים לחכות עד שהגברים יגמרו את עבודתם בכדי שנוכל לחזור ביחד.

כל זה היה יום לפני החיסול הסופי. התהליך החל ביום שלישי, 25 באוגוסט 1942, בשעות הבוקר המוקדמות. ישבנו וחיכינו. אחותי צ'רנה שלחה את הילד הקטן שלה לגויה במטרה שיישאר אצלה. היכן שהילד ניסה לצאת מהגטו, עמדו שוטרים והחזירו את כל מי שניסה לצאת כולל הילד. מסביב לגטו הכול היה סגור ושומרים רבים סביב. היהודים תיכף הבינו שהם במצור ושסופם קרב. הסתירו את כל הילדים הקטנים במרתף. הם היו אומללים לשבת למטה במרתף בלי אף אחד לסייע בידם. אני הייתי בין הילדים במרתף עם אחי יענק'ל, אחותי לאה, שלום וישרוליק מנדלוביץ', היתר נלקחו לגטו וחוסלו עם כל האחרים.