מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 7ד
תרגום מיידיש
רומא, 10 ביוני (1946), ילדים יקרים, שלמה וחיה שורצמן
את מכתבכם קיבלתי ותודה על כך. אני מודה לך חיה על שנזכרת לכתוב לי תשובה למכתבי ששלחתי לכם מאוסטריה. כמו כן, שלחתי לכם מכתבים גם מאיטליה ולא שמעתי מכם דבר. מרייזל קיבלתי כמה מכתבים תודה לאל. יש לי עכשיו אשה שהיכרתי ביערות בזמן שברחנו מהגרמנים ! היא מהעיירה קורץ ויש לה אח בתל אביב, אכתוב לך את כתובתו במכתבי הבא. חיה, אנא כתבי לי עליך ועל שלמה אחיך, אני מקוה גם שנתראה בקרוב. במכתבי הבא אכתוב לכם יותר פרטים. דרישת שלום לסבתך רבקה ולמנחם ואשתו. מסרי גם דרישת שלום לאדלמן ואשתו (שורה בשוליים) ולכל אנשי לודביפול שאת מכירה ! חיה, אולי תיפגשי גם עם משה קלינמן ותמסרי לו דרישת שלום ממני, המכתב שהוא שלח לי הגיע לפירנצה ולייביש ראבר העביר אותו לצערי לרומא כשאני עוד הייתי בפירנצה. חיה, אנא כתבי איך את ושלמה מסתדרים, אני מאד רוצה לדעת. רייזל שלחה לי 75 דולר שאקח אתי לארץ ישראל להוצאות קטנות כשאגיע בקרוב, כך אני מקוה וזה יעזור לי.
ממני, דודכם וולף שתדלן
הערות
הכותב וולף שתדלן הוא אחי אמם של חיה ושלמה. כמו שהוא מציין, לאחר שאיבד את כל עולמו (אשתו, שני ילדיו וכל משפחתו הקרובה נרצחו בטבח יהודי לודביפול עיירתו), הוא עצמו ניצל כשברח ליערות. ביערות התרכזו הניצולים בקבוצות ושם הוא הכיר ניצולה מהעיירה קורץ הסמוכה והם נישאו מאוחר יותר. רצונו העז של וולף לעלות לארץ ישראל, כפי שהוא בא לידי ביטוי כאן, לא צלח והיות והיתה לו אחות בניו יורק ("רייזל" שהיגרה לארה"ב כ 15 שנה לפני המלחמה), הוא ניצל בסופו של דבר את ההזדמנות הזו והתחיל את חייו החדשים שם.
וולף בא בטענות שמכתביו הרבים שהוא שולח מאוסטריה ומאיטליה, אינם זוכים להתייחסות ומענה. חיה (אמי) שאליה מופנות הטענות הללו, מספרת לי עתה, עשרות רבות של שנים לאחר הארועים המתוארים כאן ובשעה שהיא מתרגמת עבורי את המכתבים הללו ! ש"מנחם" דודה, אליו מוענו המכתבים במקור, נהג לעשות סלקציה במכתבים שקבלו היא ואחיה מאמם ומשפחתה בפולין או אף להסתירם מהם לחלוטין. "זו היתה הדרך שלו לבניית מציאות מדומה עבור הילדים שהיו במשמורת שלו, שאביהם נפטר בצעירותו, שאמם נשארה מאחור כשהם עלו ארצה, ובסופו של דבר גם נספתה בשואה", היא אומרת.
ניצולים נוספים מבני העיירה המוזכרים במכתב הם: אדלמן (אשר וחנה), לייביש ראבר ומשה קלינמן.
