מחנות העקורים פרנוולד ויורדנבאד הפעילות הציונית 5א
על מצב התעסוקה במחנה
בניגוד לתושביו היהודים הראשונים של פרנוולד שהיו כאמור ניצולי "מצעד המוות" ממחנה הריכוז דכאו ואשר היו במצב פיזי ונפשי כה קשה שנושא "חזרה לשגרה" בצורה של שיבוץ לעבודה יום יומית במחנה, לא היה כלל ראלי עבורם, הזרם הגדול של ניצולים שהחל מגיע למחנה בסתיו 1945 היה בעל אופי שונה. היו אלה בעיקר יהודים מפולין שחזרו מגלות כפויה של שנות המלחמה בברה"מ ומצבם היה לאין שעור טוב יותר מזה של אחיהם משוחררי מחנות הריכוז.
עפ"י נתוני Waiting for Hope (עמ' 116-118), בחודש אוגוסט 1946 הועסקו 1042 מתושבי המחנה בעבודות בתוך המחנה עצמו שכללו: עובדי מערכת ניהול המחנה של אונרר"א, עובדי משרד, הוראה, ניקיון, שיטור, עובדי מטבח, מחסן ומכבסת המחנה, ניסור וביקוע עץ להסקה, נהגים, מכונאי רכב, עובדי אדמיניסטרציה שונים וכאלה הקשורים למערכת התרבות במחנה. תיגמול העבודה נעשה באמצעות חבילות מזון, ביגוד וסיגריות (אשר הוחלפו בד"כ במוצרי צריכה שונים). תמריץ נוסף ליציאה לעבודה היה הקמתה בחודש מאי 1947 של מערכת תמיכה סוציאלית שהקנתה לעובדים זכויות שכר לחולים, לטיפול רפואי, לתרופות ואף לימי חופשת מחלה וכדומה. היו גם לא מעט מתושבי המחנה אשר ביוזמה אישית פתחו עסקים קטנים משלהם, כמו למשל ה"צלמניה" המאוד פופולרית של ב. ברנמן, חנויות קטנות ועוד.
