מחנות העקורים קיבוצי הילדים והנוער של תנועת דרור בבילאבה 2ב
טובה קופליק, טובה גולצמן באותם ימים, נערה בת 15 העושה את דרכה עם הוריה מגלות תקופת המלחמה בברית המועצות לפולין, מספרת:
המשפחה (אחותה הצעירה של טובה לא שרדה ומתה כבר בחורף 1941) הגיעה ברכבת מאודסה לרייכבאך (גם רייכנבאך) בשלזיה תחתית, בדרום מערבה של פולין, בקיץ 1945. האזור (בירת המחוז והעיר הגדולה בו היא ורוצלאב) היה ברובו בידי גרמניה טרם המלחמה והרוסים צירפו אותו עתה לפולין כפיצוי על האזורים הפולניים במזרח שסופחו לברית המועצות. תושביו הגרמנים גורשו. ברייכבך היו אין ספור בתי גרמנים נטושים ובהם רהיטים, כלי בית וכל דבר דרוש אחר. היה צריך רק לפסוע לתוך דירה כזאת והיא שלך. אביה של טובה מצא עבודה בבית חרושת בעיר ובני הזוג גולצמן החליטו להישאר במקום. את בתם הורידו מהרכבת בבילאבה, כ 4 ק"מ מרייכבך, במחנה נוער גדול של ארגון "הבריחה". הביאו לשם המוני ילדים ונוער בני כל הגילים, ממנזרים, מבונקרים, מהיערות, יתומים וכו' אומרת טובה ובבית ענק ויפיפה שהיה שם שיכנו אותם. נציגי תנועות הנוער מהארץ "נלחמו על כל ילד כדי לאמצו לתנועותיהם" אומרת היא. שליחים מארץ ישראל אמנם ניהלו את הפרויקט אבל המדריכים היו כולם ללא יוצא מהכלל ניצולי שואה. טובה הצטרפה לתנועת הנוער "דרור – פרייהייט". כל עוד היתה בקבוץ בבילאבה והיה לה טוב שם, ההורים לא רצו לעזוב את רייכבאך. עם זאת, הסנטימנט האנטישמי הבוטה האופייני כל כך לפולין שלאחר המלחמה, לא פסח גם על בילאבה והילדים חוו, מספרת טובה, התקפה פרועה ומפחידה של אספסוף מוסת אשר רק בדרך נס הסתיימה ללא קורבנות. חלק מהמדריכים צוידו בנשק להגנה עצמית ! העת לעזוב את פולין הגיעה ולאחר כשנה במחנה הוחלט להעביר את הילדים לאינדרסדורף (Indersdorf), מנזר לשעבר בדרום גרמניה, כדי לקדם את חינוכם. הוריה של טובה הלכו בעקבותיה ושוכנו במחנה העקורים בהופגייסמר.
מידע רב חשיבות, זה ונוסף, נמסר לי בשיחות רבות עם טובה בביתה שבחולון בחורף 2013-14 ותודתי נתונה לה על כך מקרב הלב (י.ע.).