מכתבי מוניק גרפינבוים מהחזית המזרחית 13ב
תרגום מרוסית
| שלום לך אחותי היקרה. | 20 במרץ 1945 |
אני שולח לך דרישת שלום חמה מקרב לב מהחזית ומאחל לך את האיחולים הכי טובים לחייך, אף אם הם בודדים ושגרתיים עכשיו. סליחה שלא כתבתי לך הרבה זמן, האמיני שלא היה לי זמן לכתוב. אני עובר כרגע בדרך אמיתית של קרבות, אנו צוררים את הגרמנים ורודפים אחריהם לכיוון הים הבלטי, דם גרמני זורם כנהר. עבור הפעולות המצוינות שלי קיבלתי מדליה ממשלתית "עבור הצטיינות בקרב". מבוריס קיבלתי אתמול מכתב, הוא עומד לנסוע לפולין. דודה רוזה התחתנה עם מוטל אוסטרובסקי, אשתו (= של מוטל) נפטרה בזמן הבריחה (= לרוסיה). היא (= רוזה) גרה בכפר מוקרה קרוב לתחנת (= הרכבת) מצ'ולנקה, על יד בוריס. לחג "פורים" בוריס היה מוזמן אליהם לביקור.
לעת עתה זה הכל אצלי, אם אשאר בחיים אכתוב לעתים יותר קרובות, למרות שחסר לי זמן.
להתראות, דרישת שלום לכל המכרים. ד"ש מיוחד ללייב, מה הוא כותב ?
מוניק
הערות לטקסט
"דודה רוזה" היא הניצולה רוזה גולדמן, דודתם של מונייק ופעסל. אליעזר בעלה של רוזה (נספה באקציה בעיירה) הוא אח אמו של מונייק ואביה של פעסל. בתום המלחמה רוזה התחתנה עם בן העיירה מרדכי (מוט'ל) אוסטרובסקי שאיבד את אשתו, רחל. בחדר ששכרו ה"אוסטרובסקים" במצ'ולנקה היו הניצולים נפגשים מידי ערב לתפילת מנחה (וכן גם כדי לשחק קלפים !). רוזה ומוט'ל כמו גם פנחס ופנינה, בנו ובתו של מוט'ל מנישואיו הראשונים, עלו ארצה והתגוררו ברמת גן.
"מוקרה ומצ'ולנקה" הם שני הכפרים הסמוכים ללודביפול בהם התרכזו ניצולים לאחר שחרור האזור ע"י הצבא האדום בינואר 1944. לודביפול עצמה היתה שרופה עד היסוד ולאומנים אוקראינים ("בנדרובצים") רצחניים פעלו באזור ולכן לא ניתן היה לחזור אליה. במצ'ולנקה גם הקימו הרוסים מרכז אדמיניסטרטיבי מאולתר שבו רוכזה פעילותם לאזור כולו, כמו דואר למשל.
הסוף
כפי שניתן להבין מתאריך המכתב הזה, נותרו עוד 19 ימים בדיוק לסיומה של המלחמה ואולם הקרבות המרים מול הכוחות הגרמנים העצומים הנצורים בחצי האי קורלנד, "חזית הים הבלטי", לטביה, לא פסקו עד היום האחרון ממש, ובמהלם נהרג גם מונייק.
בגדיו והציוד האישי שלו כמו גם תעודת הוקרה על שרותו בשדה המערכה הגיעו למצ'ולנקה ונמסרו לבוריס גיסו.
