אלי שטגר בלבוב 41ב

תרגום מפולנית של מכתב האם

לבוב, 4 בנובמבר 1935, בני היקר !

גלויותך משניאטין וקונסטנצה קיבלנו, מאד שמחנו שהיתה לך חברה טובה בנסיעה. אני עם זאת לא מוצאת לעצמי מרגוע, כל הזמן אני רואה מול עיני את הרכבת המתרחקת ולא מצליחה להשתחרר מכך. הנחמה היחידה עבורי תהיה כשאקבל ממך חדשות ובתדירות גבוהה. כתוב לנו במפורט איזה רושם עשתה עליך ארץ ישראל ומה נשמע בבית הדוד.

אצלנו כרגיל, תודה לאל, כולנו בריאים ומחכים לחדשות טובות ממך. סבתא נסעה הביתה ביום חמישי ומסרה גם היא לברך אותך.

היי בריא, אמך האוהבת אותך. אבא, יאנק ולושה מנשקים אותך. ברכות לדודה, לדוד ולבנות.

ומוסיף האב מספר מילים ביידיש לגיסו

גיסי יקירי !  

אני מודה לך שוב כעת על עזרתך ועל כך שמלך נמצא כבר בארץ ישראל. אני מבקש ממך, עזור לו ותן לו יד עם התקציב החדשי שהוא יצטרך. אני מחכה לשמוע ממך בכתובים.

ברכות, צבי

הערות לטקסט

כאמור, גלויה ראשונה לאלי מהוריו לאחר הגיעו לארץ ישראל. "כל הזמן אני רואה מול עיני את הרכבת המתרחקת ולא מצריכה להשתחרר מכך". זהו אכן המראה האחרון שלא יחזור והמשפחה לא תתאחד עוד לעולם. "גלויותך משניאטין וקונסטנצה קיבלנו": מסלול הנסיעה המקובל ברכבת מלבוב לגבולה המזרחי של פולין, לעיירת הגבול שניאטין בואך רומניה, ומשם לנמל קונסטנצה בים השחור להפלגה לא"י. באין לאלי עדיין כתובת קבועה, הגלויה ממוענת לדודו (אחי אמו) ישראל בדנר ברמת גן. בדנר עלה ארצה עם אשתו ושתי בנותיהם כשלש שנים קודם לכן והם התיישבו ברמת גן.