מלחמת השחרור פעולות נגד תחבורה ערבית 2ד
פיצוץ גשר מצפון לראש העין, תחילת אפריל 1948
דו"ח הארוע בכתב ידו של מפקד המחלקה צבי לדרמן שנכתב לאחר המלחמה:
הכוונה היתה ניתוק ראש העין מצד צפון במסגרת ניתוק התחבורה הערבית. באותה תקופה (ב 14 באפריל, י.ע.) פוצץ גם הגשר דרומית מראש העין. נתנה לי מחלקה חדשה שהוצגה ע"י סגן מפקד פלוגה ב' (בגדוד 33, י.ע.). המגמה - לפוצץ הגשר.
תכנון מוקדם: חציית הירקון מצפון לראש העין בסירות גומי. לא סמכתי על הסירות, שלא היו, והחלטתי למצוא דרך אחרת וערכתי סיור מוקדם. עברתי את הירקון לאורך הכביש ומצאתי שאפשר להביא את הכח במכוניות לאורך הכביש ולהגיע מעבר לירקון. הזמן לא אפשר סיור מדויק. ערכנו תצפית מבית שאחרי גשר פתח תקוה. הגשר לא נראה, השטח היה חשוף, שדות בור וכו'. התכנון היה לפי מפה ובאותו זמן הוכנה המחלקה. הכח מנה מחלקת חי"ר ומחלקת סבלים, קצין חבלה, שלושה מקלעים, רובים ו"סטנים". הפעולה תוכננה על ידי, לא ניתנו לי שום הוראות בכתב. בתכנון התלבטתי בין שתי אפשרויות: הראשונה, שהגשר ריק והשניה, לכבוש אותו תוך כדי קרב ולפוצצו. התכנון התחשב בנתונים של האפשרות השניה: האנשים היו בלתי מאומנים, אחרים, צעירים בני 16-17 בלתי מנוסים וחלק של אנשי גדנ"ע טובים. הכרתי את סמל המחלקה. אדם שהכיר את השטח היה צריך להצטרף אבל משום מה לא יצא. סייר מהגדוד הצטרף כמפקד אחת הכיתות. עם רדת החשכה קראתי למפקדי הכיתות והעברתי התדריך. כל מ"כ קיבל משימה. קבענו מקום ריכוז וכינוס, משם היה כל כח צריך לפעול עצמאית. בבית מעבר לירקון חכתה מחלקת החבלה.
ביצוע: תנועה עד מסילת הברזל עם אבטחה חלקית לגבי מחנה ראש העין (עירקים). משהגענו לבית, יצאו חוליות לחפש את הגשר ולא חזרו. לאחר 15 רגעים התקדמתי קצת בכיוון ופגשתי בחוליות שהודיעו לי שלא מצאו את הגשר. לפי המפה, צריך היה להיות הגשר, מזרחה למסילה בקו ישר. יצאתי עם סמל ורץ ובמרחק 150 מטר הבנתי בגשר. ניסיתי לבחון אם יש אנשים, האזנתי, ולא הייתי משוכנע שאין.
ארגנתי את הכח. כיתה אחת מימין עם סמל המחלקה. כיתה שניה בפיקודי לסרוק ולאבטח בפרדס, לאבטח פאה שלו ולעלות על הגשר משמאל. כל כח היה צריך לאבטח עם חסימה מכל צד של הגשר. כל חבלן צריך היה אחרי פריקת החומר, לאבטח למזרח. כיתה שלישית נשארה באבטחה במקום הכינוס (ע"י המסילה הגבוהה מחסה מצוין) לאפשר נסיגה, חיפוי, פינוי פצועים. החשש היה איך יגיבו על טבילת האש הראשונה.
כשהגענו 30-40 מטר, נפתחה עלינו אש מהגשר, בכח של כיתה לערך. האש לא היתה מכוונת. בדקות הראשונות לא הבחנתי באנשים .... אספתים ופתחתי באש כדי לעודד אותם. נתתי פקודת אש ותוך ירי החלו שתי הכיתות לסרוגין להתקדם לגשר בחיפוי הדדי. הגענו לגשר. מצאנו חפצים.ערבים לא היו. מהמחנה החלו לעוף רקטות והבינותי שמשם תיפתח הרעה. הגברתי החסימה בכיוון המחנה. החבלנים נעו מהר אל הגשר. החומר הושם מהר ותוך 10 דקות היה מוכן לפיצוץ. בינתיים יצא כנראה כח אויב מהמחנה לכיוון הגשר, הוא נתקל בחסימה, הכיתה זרקה רימונים ובזה נותק המגע. אח"כ התחדשו היריות, באויב ניסה כנראה לעקוף את היחידה ממזרח. הוצאתי את החבלנים. במרחק 100 מטר נשאר קצין החבלה והודיע שהוא מוכן לפיצוץ. הורדתי את הכוחות מהחסימות (לפי אות מוסכם) והגשר פוצץ. הנסיגה היתה בכיוון מסילת הברזל, נורתה אש בלתי מכוונת.
כשהיגענו לבית מעבר לירקון, מצאתי שם מבוכה (מביש). בתנועה חזרה, הארגון היה תוך כדי הליכה. היו בעיות עם הסבלים והכנסתי אותם בין מחלקת החי"ר. חששתי מרדיפה וכי יניחו לנו חסימות ולפיכך עשינו עיקוף גדול דרך פרדסים עד שהיגענו לכביש. איש לא נפגע. כמות חומר נפץ טי.אנ.טי. כ 500 ק"ג.
