נחלת יצחק משפחת קסוינר עופר 7א
הדסה קסוינר (עופר) לבית בוכוולד
נודעה באומץ ליבה ובתושייתה עוד משחר נעוריה בפולין כאשר בימי הפרעות ביהודים בתום מלחמת העולם הראשונה, בעצם עמידתה הזקופה ללא מורא, הצליחה לסלק מפתח הבית פורעים אלימים והצילה את בני משפחתה.
הדסה וצבי ובנם הבכור מרדכי בן השנתיים עלו ארצה מפולין ב 1926 להתיישבות החלוצית במושבה ג'דה (כיום רמת ישי) ונאחזו בקרקע בתנאים הקשים ביותר. בעת הצורך ידה גם אחזה בנשק. בג'דה, בסביבה המוקפת ערבים, היא גם למדה את שפתם ודברה ערבית שוטפת. ב 1931 נולד במקום בנם הצעיר של הדסה וצבי, יעקב. בני הזוג החרוצים וישרי הדרך נמנו על האחרונים לעזוב את ההתיישבות עם פינוייה הסופי בתקופת מאורעות הדמים של 1936-1939. לנחלת יצחק הם הגיעו בעקבות חברם לקבוצת חלוצי ג'דה, יעקב שרייבר ומשפחתו אשר עזב עוד קודם לכן.
בית המשפחה ברחוב גיבורי ישראל (כיום רח' יגאל אלון) היה תמיד בית פתוח, מרכז וקורת גג לעת מצוא לאין-ספור חברים וקרובים מזדמנים. ידוע הסיפור הבא אודות הדסה הממחיש בדרך הומוריסטית את אופיה: באמצע שנות הארבעים ובנה הבכור מרדכי (אבי) כבר פעיל בארגון "ההגנה" (ונודע בחיבתו הבלתי-נשלטת לסיגריות), נרדם לילה אחד עם סיגריה בוערת בידו ושרף את פינת המזרון. ביום המחרת, לקראת שובו הביתה, הציבה לו אמו "מארב" מאחורי דלת הכניסה ומקל של מטאטא בידה. כששב הביתה וחבריו יענקל'ה ארז ואלי אבני איתו, היה זה אלי בראש החבורה מול הדלת וכשזו נפתחה הוא חטף את חבטות המקל הנמרצות ממנה ....
הדסה נפטרה ב 1958, צבי כארבע שנים אחריה.
