נחלת יצחק צעירי השכונה 9א

ידידי, בן נחלת יצחק, אברהם דנציגר, מספר:

1. על ג'דה והאופנוע: יום אחד ג'דה ראה אופנוע חונה מול הבית של דנציגר חברו ובהיותו חובב אופנועים מושבע (עם "רקע" של סחיבת אופנועים בצעירותו ובעל אופנוע בבחרותו), שאל את דנציגר "למי שייך אותו אופנוע". דנציגר השיב כלאחר יד שהאופנוע שייך לדוד שלו. ג'דה לא בזבז זמן, התניע אותו ואמר שהוא "עושה איתו סיבוב". כמובן שה"סיבוב" הזה ארך שעות ארוכות וכשחזר חיכתה לו גם משטרה במקום. ג'דה שוחרר רק לאחר שהתברר שהוא "הבן של קסוינר" שהיו לו קשרים טובים עם שלטונות המנדט עוד מהתקופה שעבד בשרותם בהדברת מלריה בקישון.
2. על המעבר בנחל המוסררה היה שער ושומר שגבה חצי גרוש לכל רכב שעבר שם. משאיות ערביות עמוסות סחורה בדרכן מצפון לדרום הארץ נהגו לעקוף את מחסום "הטראפיק" הבריטי (כיום, פינת שד' שאול המלך ודרך בגין) ולעבור דרך המוסררה (נחל אילון). בשבתות היה השער שבמעבר המוסררה פתוח וללא שומר וכשה"חברה" היו מבחינים שמשאית ערבית מתקרבת, היו עולים מיד על האופניים וממהרים למעבר כדי לסגור את השער ולגבות את חצי הגרוש תמורת המעבר, ובהזדמנות זו, גם "לסחוב" סחורה מגב המשאית ....
3. הסיפור על מוטל'ה שרייבר שהיה נוהג את עגלת המשפחה העמוסה כדי חלב מהרפת שלהם למפעל "תנובה" הסמוך. בין עשרות כדי החלב שעל עגלתו, נהג להגניב תמיד מספר כדים ריקים אשרו נספרו כמלאים בכניסה למתחם "תנובה".
4. הסיפור על אביו של איצ'ניו (פקנטריגר) שהיתה לו חנות מספוא ברחוב גיבורי ישראל (כיום, יגאל אלון), ליד פינת רחוב נחלת יצחק. הוא היה נוכל לא קטן ונהג לערבב אבני חצץ קטנטנות בתערובת הדורה שמכר לאנשים, עפ"י משקל כמובן ....