נמל יפו, שער הכניסה לארץ ישראל 22א

על קווי הספנות ליפו כותב שמואל אביצור בספרו "נמל יפו בגאותו ובשקיעתו", בעמ' 28-31:

עד שנות הארבעים (של המאה ה 20) היתה כל תנועת האניות בנמל של ספינות מפרש בלבד. בשנות הארבעים פקדו את יפו אניות קיטור מועטות, חלקן אניות מלחמה, ואילו אניות נוסעים, אם כי כנראה עדיין לא בקווים קבועים, הופיעו לאחר 1846. מכל מקום, ב 1852 כבר פעל קו אניות קיטור קבוע של חברה צרפתית לאומית ממרסיי .... ערב מלחמת העולם הראשונה ביקרו בנמל יפו אניות קיטור של ששה קווי ספנות, ולפי שכיחותן ולאומיותן היו כדלקמן:

1. אחת לשבוע, קו צרפתי (Messageries Maritimes) ממרסיי דרך נמלי מצרים ליפו, חיפה וביירות, נסיעה בת עשרה ימים.
2. קו אוסטרי (הללויד האוסטרי) מטריאסט דרך נמלי מצרים, יפו, חיפה, צידון, ביירות ונמלים לבנוניים-סוריים אחרים עד לאלכסנדרטה (איסכנדרון) ומרסין (משך ההפלגה 12-15 יום). קו זה נחשב למהיר ביותר בעיני נוסעים ממערב אירופה ומרכזה.
3. הקו הרוסי מאודיסה דרך קושטא, איזמיר, מרסין ושאר הנמלים עד ביירות, חיפה ויפו לנמלי מצרים. הנסיעה עד יפו נמשכה כ 11 יום.
4. " הקו המצרי" (Khedival Mail Line) שהיה למעשה קו אנגלי, מאלכסנדריה דרך פורט-סעיד ליפו, חיפה וביירות. אחת לשבועיים המשיכו האניות של קו זה את דרכן לטריפולי, איסכנדרון, מרסין ואיזמיר עד איסטנבול.
5. שתי חברות ספנות איטלקיות (Servizi Maritimi ו Maritima Italiana) קיימו כל אחת קו דו-שבועי מווניציה וגינואה דרך אלכסנדריה ליפו, חיפה, ביירות ומשם לטריפולי, איסכנדרון ומרסין.

מכאן, שאת נמל יפו פקדו מידי שבוע חמש אניות נוסעים של קווי ספנות קבועים.