סטניסלבוב משפחת זוסמן 3ב
על שלום זוסמאן (או זוסמן) ובנו הלל מתוך הספר "ערים ואמהות בישראל, סטניסלבוב"
עם חברי הוועד הציוני המחוזי נמנה גם הלל זוסמאן. אביו שלום זוסמאן היה בעל בית יהודי טיפוסי, איש אמיד, בעל אחוזות, מן המכובדים ובעלי תרבות אשר בעיר. הלל היה בעל לב רגיש ונאמן, מסירותו לציונות היתה ללא גבול, התמכרותו לאידיאלים הלאומיים היא שחבבתהו על כל החברים, גם על אלה שלא היו מוכנים לקבל את דעתו. בעיר כבדוהו כאחד העומדים בשורה הראשונה ובמובן זה המשיך את מסורת אביו. (עמ' 109).
ד"ר הלל זוסמאן הביא אתו מבית אביו ר' שלום זוסמאן, איש יהודי עשיר ועסקן ציבורי מכובד, מסורת נאה ועממיות אהודה ונטייה לעסקנות, ואת אלה העמיד לשירות הציונות ואשר ברוחה השפיע לא מעט גם על אביו שהשתייך בענין הפוליטיקה המקומית למחנה המתבוללים, יריבי הציונות. (עמ' 172).
יהדות סטניסלבוב .... יצאה אף במחאה גלויה וחריפה על קיפוחה של השפה העברית ועל התערבות גורמי חוץ בעניין לימוד הדת שהוא בסמכותה של הקהילה. מחאה זו באה לידי ביטוי נמרץ באסיפה פומבית שהשתתפו בה המוני יהודים מכל החוגים והמפלגות (עם המקהילים אותה נמנו בצד המנהיגים הציונים גם נכבדי הקהילה כר' שלום זוסמאן, פיליפ ליברמן ואחרים) ובהחלטה שנתקבלה אחרי הרצאתו של המפקח על ביה"ס של הבארון הירש, נתן שפרבר (עמ' 175). הערה: ביה"ס של הבארון הירש, סלובודקה לישנה, נודע בהתנגדותו לציונות וללימוד העברית. (י.ע.).
ב 17 בינואר 1920 הגיע לעיר נציג הממשלה המרכזית ד"ר גאלצקי. התיצבה לפניו משלחת יהודית – ד"ר קארל הלפרן, שלום זוסמאן וד"ר ראובן יונאס, שהגישו לפניו את עצומותיהם על קיפוח זכויותיהם של היהודים, שאף שהם מחצית אוכלוסיית העיר, הריהם משוללים כל נציגות במוסדותיה האבטונומיים .... ואם במועצה אשר ליד ראש העיר הממונה ישנם יהודים, הריהם מי שאין הציבור היהודי רוצה כי יהיו לו לפה. כן דרשו את החזרת המורים והפקידים היהודים הממשלתיים אל משרותיהם. (עמ' 192).
על סוחרי היערות בקנה מידה גדול נמנו: אמיל אדלארסברג, שלמה האמר, שלום זוסמאן, פליכס ומיכאל אדלארסברג. (עמ' 233).
קמעה קמעה הוסרו המכשולים והמתפללים התרגלו לכך כי בעלותם לתורה הם חייבים לנדור לגאולת הקרקע. בעת ההיא לא נתפשט עדיין מפעל העזבונות ולכן עשתה רושם צוואתו של ר' שלום זוסמאן, מנכבדי העיר, שהניח לקרן הקיימת 100 אלף מארק לרכוש בהם ניירות ערך ושהריבית תוקדש לסטיפנדיה על שם בנו יוסף שנפל חלל בארץ ישראל בשנת תרע"ד (1914), בשביל תלמיד בגמנסיה "הרצליה". (עמ' 292-93).
משהתחילה פועלת אגודת "טאז", נתחסלה "החברה למושבות קיץ" שנוסדה סמוך לגמר המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) על ידי שלום זוסמאן ומאריאן האסקלר. בית מרגוע בשביל יתומים וילדים עזובים, שהקימו באחת הקיינות שבהרים, הועבר אחר כך לרשות "טאז". (עמ' 358).
