סטניסלבוב מש' בוכוולד 13א

פרטי הבקשה

המבקשת היא מינדל (מינה) המר, בשמה ובשם ילדיה. אפשר שהסיבה שבעלה/אבי הילדים אינו מופיע בבקשה היא שהוא הגיע לארה"ב מארגנטינה (עשה שם כשנה בבדיקת אפשרויות ההגירה לארץ זו) ולא מפולין.

המבקשת, ילידת 1902, בברטקובצ'ה שבמחוז סטניסלבוב, נשואה, ללא מקצוע, גובה ממוצע, פנים מאורכות, שיער שטני, עיניים בצבע בירה, סימנים מיוחדים אין.

הילדים:מרקוס (= מרדכי) יוסף, זכר, יליד 18 ביוני 1922, מויסס (= משה), זכר, יליד 20 באוקטובר 1923 ולאה, נקבה, ילידת 3 באפריל 1928.

כל הדפוס המקורי שבמסמך, בפולנית ומתחתיו בצרפתית !

עוד אודות המשפחה

משפחת המר אכן הגרה לארה"ב, בחצי השני של שנת 1937. בעת ההיא, חלון ההזדמנויות לצאת את פולין כשרוחות מלחמת העולם כבר מנשבות בארופה, הלך והצטמצם, ולרבים אחרים, למעשה כבר לא היה קיים כלל. כפי שהראתי בתחילת הסקירה כאן, מתוך ארבעה אחים וארבע אחיות לבית בוכוולד, שלש אחיות ואח הגרו לאמריקה, אחות אחת לארץ ישראל ואילו שלושה אחים ובני משפחותיהם שנשארו מאחור, נספו עד האחרון שבהם בשואה.

כשנפגשתי לראשונה עם בני המשפחה, בניו יורק, בתחילת שנת 1975, עדיין לא אספתי עדויות, לצערי. באביב (פסח) 2009, נסעתי לניו יורק למטרה אחת ויחידה, לשבת עם מו (מוזס/משה) המר כל הזמן שיידרש ולרשום מפיו את זכרונותיו אודות ילדותו בעיירת הולדתו – בורשטין. הדברים שרשמתי אכן משולבים בסקירה כאן. מו הוא בן דוד אבי (אימותיהן אחיות) והמפגש והשהיה בביתו במהלך כשבועיים ימים היתה מרגשת עד עומק הנפש.

בית משפחת המר היה באזור חקלאי הנקרא לודוויקובקה שבפאתי בורשטין, מרחק כק"מ וחצי מהעיירה. בית הספר היה כמובן בעיירה עצמה ומשה ואחיו יוסף (אחותם לאה צעירה מהם ב 5-6 שנים) היו עושים את הדרך הזו מידי יום. בחורפים הקשים השוררים באזורים הללו, גם המרחק הזה הוא משימה לא פשוטה לילדים. במרירות אותה הוא נושא עימו עשרות בשנים, מספר לי מו אודות טונציה (טוני) בוכוולד, בת דודה של אמו (הענף המשפחתי מהעיירה דלטין) ובעלה, שהיו בעלי אחוזה אמידים בבורשטין. ביום חורף קשה כזה, היא חלפה ליד אחיו בדרכם לביה"ס כשהיא נהוגה בכרכרת השלג שלה ולא טרחה לעצור ולאסוף אותם. טוני, בעלה (שם משפחתו ככל הנראה קלריך = KLARRIECH) ו 3 ילדיהם נספו בשואה.

שמעתי מפיו גם על נסיעתו (לבד) ברכבת מבורשטין (מתחנת DEMIANOW), דרך סטניסלבוב, לביקור אצל משפחת אמו בברטקובצ'ה. אף שהעדות קצרה, חשיבותה רבה שכן כל הנזכרים בה נספו בשואה. הוא העביר שם כשבוע ימים, אכל פעם צהרים בבית הדוד לייב ("רק אשתו היתה") ולאחר מכן שהה בבית הדוד פאבל, אשתו ובתו. את הדוד בוצ'י לא פגש אבל ראה אותו לא פעם כשהלה ביקר בבורשטין.

בקיץ 2012 נסעתי אנכי למסע גילוי נרחב בגליציה המזרחית (כיום מערב אוקראינה) וגם בבורשטין עצמה ביקרתי, כמו גם בסטניסלבוב וברטקובצ'ה הנזכרות כאן אף הן.