קונפליקט בלתי-נמנע גם עם האנגלים 3א

עמיצור וכן גם רעו הקרוב ושותפו למשימות הללו, בנימין זיתוני, מספרים לי על הארועים הדרמטיים בפעולה נוספת, בפברואר 1948:

באותם ימים נודע להגנה" בבנימינה שצריכה להגיע רכבת עם מתנדבים ממצרים לעזרה לערביי חיפה. המועד לא היה ידוע וברגע האחרון, מנהל התחנה, יהודי בשם מולכו, הודיע ל"הגנה" שהרכבת עושה דרכה ותגיע לבנימינה למחרת. הוברר גם ששלושת הקרונות הראשונים מאוכלסים בחיילים בריטים שלא היוו יעד ואילו אחריהם, הקרונות עם המתנדבים המצרים. מכיוון שהסליקים של "ההגנה" היו תמיד חבויים במקומות ציבוריים ובעומק של 3 מטר באדמה ובתוך חביות, אומר עמיצור, לא היה פנאי ואפשרות להוציא את הנשק ולעשות בו שימוש במועד. מ"ההגנה" פנו לצבי שצמן שהיה מפקד בלח"י באזור בנימינה (היחסים בין "ההגנה" ל"לח"י" בבנימינה תמיד היו טובים) שייקח על עצמו את ביצוע המשימה.

בנימין זיתוני איש בנימינה, יליד 1925, חברו הקרוב של עמיצור, לוחם לח"י אף הוא שהשתתף בפועל בפעולה ! סיפר לי בשתי פגישות שהתקיימו בביתו במהלך חודש אוגוסט 2013 את הדברים הבאים: צבי שצמן הוציא מיד כמה פחי חומר נפץ אמונל שהיו מוסלקים בחורשת האקליפטוסים מערבית לבנימינה ובעומק של כחצי מטר בלבד. בראשית הלילה יצאה חבורה של כ 20 לוחמים ליעדה, לא רחוק מאותה חורשת אקליפטוסים, כדי להטמין 200 ק"ג חומר נפץ במסילה. הם הטמינו את החומר תחת אבני המסילה והיו צריכים להסוות היטב את פעולתם כדי שבודק המסילה עם שחר לא יזהה דבר חריג. בין היתר שפכו שמן מכונות שרוף על האבנים לאחר שהוחזרו למקומן. עם בוקר הגיעו צבי ובנימין למקום אולם לא מצאו את הנקודה היות שהוסוותה כל כך טוב. לבנימין היה סימן של שתי אבנים שהניחן אחת על גבי השניה והם אכן מצאו את קצה חוט ההפעלה. הם מתחו קו עד לראש המצוק (ליד "חוטם הכרמל") מרחק כ 200 מ' משם, הכינו הפעלה חשמלית עם בטריאות (צבי ז"ל, אומר בנימין, היה מומחה להפעלות) והמתינו לבוא הרכבת. זו הגיעה אולם המטענים לא הופעלו כי הצופים הבחינו מבעוד מועד, מבעד לחלונותיה, כי היתה ריקה יחסית. הרכבת הבאה היתה אמורה להגיע בסביבות השעה 13:30 עד 14:00 כשלפתע התחיל לחצות את המסילה עדר בקר של ג'יסר א-זרקה. ה"חברה" ירו באויר והרועה המפוחד הסתלק עם עדרו משם.

בצוהרי יום ה 29 בפברואר 48, פוצצה הרכבת. הפיצוץ היה מדויק ואפקטיבי ולחברה היתה שהות להימלט. נגרם נזק כבד הן למסילה והן לקרונות עצמם כפי שניתן להתרשם מן התצלום המצורף (צולם כשבועיים לאחר הארוע). אמבולנסים שהגיעו לאזור כדי לחלץ נפגעים שקעו בבוץ. נמנו כ 60 הרוגים ועשרות פצועים.

הורדת רכבות מהפסים כאמצעי יעיל להטרדה, מוסיף עמיצור, היה דבר שבשגרה. היו "מלבישים" מתקן הפעלה קטן על הפסים שאפשר היה להניחו בקלות יחסית כשאת מטען חומר הנפץ היו מטמינים כמתואר לעיל מבעוד מועד. פעולות כאלה נעשו לעיתים קרובות.