רובנה הרב יצחק שלמה יואל שרמן ומשפחתו 1ב
בעזהי"ת יום ג' לסדר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. חיים וברכה ושמחה לפרט פה ראוונע יע"א
רוכב שמים בעזרתו ישים שלום לכבוד תורתו וכל אנשי ביתו. בצירוף כל קהל עדתו. ה"ה ידי"נ [=ידיד נפשי] הרב המובהק מופלא ומופלג בתורה חד חד ונחית בה טפי כו' כש"ת מוהר"ר מרדכי מרקיל שי' אבד"ק סעלישטש שי' וכל אשר לו שלום.
כאשר בא לפני השו"ב ה"ר פינחס שלמה ממחנהו. וצעק במר נפשו על העושק אשר עשה לו הש"ץ דביהמ"ד אחד ואיזו אנשים המחזיקים בידו להשיג גבולו ולקפח פרנסתו מחזקת הש"ץ כפי המבואר מעבר לדף בכתבו של הרה"ג מוהררמ"ש שי' אבד"ק זוועהל ועיינתי בכתב החזקה שביד הרפ"ש שי' הכתוב בכל חומר ותוקף וכו'.
נפלאתי מאד על כת"ר שי' איך יראה און ולא יתבונן על הש"ץ והאנשים המחזיקים בידו העושים איסור ב<קרוע>שי ובש"ס במס' ביצה (טז ע"ב) כיון דמקלקלי רבים היינו קלקולא. וקיי"ל דכל מי שרואה את חבירו שעושה איסור דאורייתא או דרבנן חייב להפרישו מן האיסור כמ"ש התו' בשבת ד"ג ע"א ד"ה בבא דרישא.
וראיתי להרב זרע אמת (ח"ב סי' יט) הו"ד בספר הבהיר שדי חמד למר ידידי הגאון החסיד ה"ר חיים חזקיהו מודינא [במערכת דינים ה' אות ב' סק"א] שכתב דמה שחייבין להפרישו ולהודיעו שזה איסור זהו מגדר ולפני עור לת"מ [=לא תתן מכשול]. והגאון חח"ם נר"ו דקדק עליו מה שייך לפני עור במה שזה עושה מעצמו ואין זה מסייעו, ועד כאן לא כתבו הראשונים ז"ל דבדלא קאי בתרי ע"נ [=עברי נהרא] דליכא לפ"ע [=לפני עור] מה"ת דאסור מיהא מדרבנן אלא במושיט לו האיסור שהי' יכול לקחתו, אבל מה שחבירו עושה בבלי דעת והוא אינו מודיעו אע"פ שרואהו ושותק אין שייך לומר שיעבור משום ולפ"ע, ויותר נכון שהוא משום מצות תוכחה עכ"ל.
ולדעתי צדק הרב זרע אמת, כי דבריו הם המה דברי אביי במס' מו"ק (ה ע"א) דאמרינן רמז לציון קברות מה"ת מניין, ואמר אביי מהכא ולפני עור לת"מ, ר"פ אמר ואמר סולו סולו פנו דרך, רב חיננא אמר הרימו מכשול מדרך עמי, מר זוטרא אמר והזרתם את בנ"י מטומאתם, רב אשי אמר ושמרו את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ע"כ. ונראה דמשו"ה מייתו ר"פ ור"ח קראי דד"ק [=דדברי קבלה] ולא סגי להו מקרא דמייתי אביי מה"ת מולפני עור לת"מ, דאינהו סברי דאי מהתם איכא למידחי כסברת הרב חח"ם [=חיים חזקיהו מדיני] שי' דדוקא אנתינת מכשול בידים קפיד קראי, להכי מייתו מקרא דד"ק דכתיב פנו דרך, הרימו מכשול, הרי שהוא מחויב בדבר גם להרים המכשול מדרך העור אע"פ שלא נתנו הוא בידים, רק שמונח שם בדרך הוא חייב מדברי קבלה להרימו ולהסירו, ומר זוטרא מייתי מקרא דמן התורה והזרתם את בנ"י ורב אשי מושמרו את משמרתי. סוף דבר דברי הזרע אמת יזלו צדק ומשפט ומשרים.
ומזה נלמוד להענין שלפנינו שחיוב גמור הוא על כל הבע"ב [=הבעלי בתים] שבעיר וביחוד על הרב אב"ד דמתא להרים המכשול איסור עושק שכר שכיר והשגת גבול [ואיסור נדר וחרם שיש בכתב חזקה של הרפ"ש] להפריש את הש"ץ והמחזיקים בידו מלהביא מחשבתו הרעה לפועל, וכל או"א בעמוד והפרש קאי. ועי' שו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' צט) שכתב דהיכא דמקלקלו בה רבים החוב מוטל על הרב הת"ח שבעיר להפרישם מהאיסור, ואם לאו, מכשול וקולר העם תלוי על צווארו יעו"ש.
איברא דכל זה היכא דלית בה מעשה כלל, אבל בנ"ד כל מי שמקבל הרח"ש ואינו נותן חלקו של השו"ב כפי הכתב ונותנו להש"ץ הר"ז כמעשה בידים לעבור על האיסור. ואפי' הנותן את הרח"ש לידו של אחר שעי"ז נגרע חלקו של השו"ב ג"כ מיקרי מעשה. וכמ"ש התו' בשבועות (דף ל ע"ב) ד"ה אבל וכו' דכשעושין איסור על ידו לא מיקרי שב ואל תעשה וגם כיון שאסור לסדר קדושין בלתי שישלמו חלק הרח"ש של הרפ"ש, כל מי שיסדר קדושין יעבור על האיסור בקום ועשה. וראי' מהרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות איסורי מזבח הלכה י"א שכתב הקריב בלא מלח כלל לוקה, שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלקיך וגו' עכ"ל, והקרבן מבואר בהלכה י"ב שאע"פ שהוא לוקה הקרבן כשר. ולכאורה הא הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו. ועכצ"ל דכיון שאסור להקריב בלא מלח, ההקרבה מיקרי מעשה, והוהד"נ [=והוא הדין נמי] כאן שאסור לסדר קדושין ולכתוב תנאים וכתובה בלא שישלמו חלק הרפ"ש הר"ז העובר ומסדר קדושין כו' עושה מעשה איסור בידים.
סוף דבר כל מי שמסדר קדושין או כותב תנאים וכתובה וכה"ג בלא שיקח הרפ"ש חלק הרח"ש שלו, עובר משום ולפ"ע לת"מ ועל מקרא מפורש אל תשת ידך עם רשע דלאו דוקא להיות עד חמס אלא הוה"ד [=הוא הדין] בשאר דוכתי היכא שמחזיק ידי עו"ע [=עוברי עבירה] עובר על זה כמפורש ברמב"ם ז"ל בפיהמ"ש פ"ו דתרומות מ"ג ע"ש.
ולענין גוף החזקה דהרפ"ש, למותר הוא לציין שו"ת המדברים בזה וצווחין ביי ביי נכית חיוויא כי אמרתי אספרם כחול ירביון. ועי' בשו"ת הרמ"א סי' נ"ז במעשה שסדרו גט בלא רשיון הרב הגאון מוהר"ר מן שהחזיק בזה וכ' שם גדול אחד דאפילו מי שהחזיק מעצמו הוי חזקתו חזקה. והביא ראי' מהש"ס ב"ב (יב ע"ב) דאתו רבנן למימני לר"א מדיפתי ברישא ומר בר ר"א המתין עד דמלו בי עשרה ופתח הוא ודרש כו' וקרא ר"א מדיפתא אנפשי' כל המריעין לו וכו' ומוכח דאפילו החזיק מעצמו מהני יעו"ש. וכ"ש כאן שיש לו חזקת אבותיו וּכְתַב מֵחָדָש בכל מיני חומר נדר וח"ח וכו'. שהש"ץ המשיג גבולו מיקרי רשע דחמס. וכתוב נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה (זה ש"ץ שאינו הגון כמבואר במס' תענית) והוא יהי' שליח להוציא את כל התפלות שיתפללו עמו אל הסטרא אחרא ח"ו. לכן אם יש לו טו"ת עפ"י ד"ת יַתְרֶה בו כבוד הרב אב"ד דמתא. שיעמוד לדין תורה בפני הרב דזוועהל הרמ"ש נר"ו, או בפני רב אחר ירא אלקים (כי מסתמא כת"ר שיחי' יהי' מתיירא מפני בעלי זרוע שסופן ליפול).
ואם מעתה לא יטה אזן לשמוע בקול מורים אסור לו לעבור לפני התיבה ולהוציא את הרבים ידי חובתם ואין בתפלתם עמו משום מצוה, אדרבה יהיו נלכדין באיסורים חמורים. והש"ץ יהי' מההתראה ואילך אסור איסור עולם עדי יתן עוותתו להשיב להרפ"ש את העושק אשר עשק מאתו או לציית דינא ויתודה על חלפו חוק להשיג גבול ואז יהי' תפלתו מתקבלת ורוכב שמים בעזרתם ובעזרת כבוד הרב אב"ד שי' להחזיק ידי עשוק ולהצילו מיד עושקו. ואז יזכו לראות עת עמוד [כהן ל]אורים בבית נכון ונשא במרום הרים בתוככי ירושלים.
כנפשם ונפש ידיד לכל בית ישרא' החרדים לדבר ד' באה"ר [=באהבה רבה] ואהבת איתן ובאתי עם החותמת לקיים דבר אמת היום יום ג' כ"ג שבט חיים וברכה ושמחה לפ"ק פה ראוונע יע"א. הק' יצחק שלמה יואל בהרר"ש ז"ל הרב ואבד"ק ראוונוע יע"א
[=מקום החותמת - ה"ק שלמה יואל בהר"רש ז"ל, הרב ואב"ד דק"ק ראוונא]
