רובנה משפחת בורינטר מכתביה של חנה 5ב
תמלול הטקסט
רובנה, 6 בפברואר 1934, שלום מנחם !
עדיין לא קבלתי ממך מכתב, ומהיא סיבת שתיקתך ? כנראה שהנסיון להחזיק את קשר המכתבים בינינו לא יעלה, מה ? ובכל זאת, חבל שאין אתה כותב לפעמים, יש לי רצון לדעת על הנשמע בארץ לא רק מפי העתונות כי אם מפי תושביה. המכשולים החדשים בעליה, ההגדרות החדשות (= שמטילים הבריטים), מפילים אימה על האדם כאן.
מצבי הכלכלי השתנה במקצת לטובה, עבודתי השנה הצליחה, יש לי גן נחמד עם ילדים והכנסה. זה אולם לא הכל, זה בלבד לא מספק, אין שום פרספקטיבה מלבד העליה – וזו תלויה בכל כך הרבה קושיים. ומה נשמע בהשתדלויותיך עבורי ? גם על זה לא כתבת לי במשך כל הזמן. אצלינו אין חדשות, הכל כמו שהיה. שיקה בצבא כבר 10 חודשים, הזמן חולף, בעוד 8 יהיה חופשי.
ומה נשמע אצלך ואצלכם יהודה וזוסיה ? מה שלום צפורה ובתך הקטנה, איך זורמים החיים של כלכם – כתבו ! שלום רב ! חנה.
הערות
אין אלא להשתומם ולהתפעל מעוצמתה ונחישותה של הצעירה המוכשרת הזו, אך בת 25 כשהיא כותבת את הדברים הרועמים כאן. אף כי, היא כותבת, ש"מצבי הכלכלי השתנה במקצת לטובה, עבודתי השנה הצליחה", הכמיהה שלה לארץ ישראל (כאחת מראשי תנועת "השומר הצעיר" בעירה, אין לתמוה הרבה על כך) והכרתה הניבטת מבין המילים והשורות שהישארות בגולה משמעה אסון, הם אלה שהופכים את דמותה לסמל הרואי, וטרגי.
שרותו של "שיקה", אחיה הצעיר ממנה במעט ואף הוא מראשי "השומר הצעיר" ברובנה, בצבא הפולני הוא שרות של בחירה היות ומשכו ככתוב, שנה וחצי. רבים מהיהודים שבחרו במסלול זה הוכשרו לקצונה.
