רובנה משפחת כאהן 1ב
על תמונת מסיבת פורים ועל רובנה בכלל מספרת לי בת העיר, ניצולת השואה, מוסיה (מרים) פרידמן לבית כגן/כאהן בסדרת פגישות ארוכה ואינטנסיבית עימה בבית ההורים "משען" בגבעתיים, הראשונה בשנת 2015 והאחרונה (לפי שעה) ביום 17 בינואר 2018.
מוסיה הנציחה את זכרונותיה מאותה תקופה בחוברת מרגשת שהיא כתבה ב 1985. החוברת עוסקת בחלקה הגדול בסיפור הצלתה של מוסיה בשואה. מוסיה (בת יחידה, ילידת 1922) עקרה עם הוריה מרובנה ללבוב בתקופת הסיפוח הסובייטי ושם מצאו ההורים את גורלם המר בשואה. מוסיה עצמה נצלה באמצעות מסמכי גויה מזוייפים ועל תקופה זו הדגש של זכרונותיה. אני מנסה בפגישות עימה להתרכז דוקא בזכרונות נעוריה מהתקופת הנעורים היפה יותר ברובנה עיר הולדתה. את התמונה הזו ורבות נוספות שמסרה לי מוסיה ברב אדיבותה היא ליקטה במהלך השנים ממקורות שונים כדי לשמר ולהנציח את זכר הוריה, משפחתה וחבריה שנספו.
האב, לאון ("לוניה"), אריה לייב (כגן בתקופת האמפריה הצארית, כאהן בתקופת פולין העצמאית), יליד 1888, היה עורך דין מוביל בעיר שהתמחותו בתחום היערנות ותעשיית העץ. בעמ' 362-3 בספר הזיכרון רובנה נאמר: "לאחר הכנות מרובות נערכו ב 1927 בחירות דמוקרטיות למועצת העיר. בפעם הראשונה בתולדות רובנה תחת השלטון הפולני, הלכו תושבי העיר והיהודים בתוכם, לבחירת נציגיהם לשלטון העיר .... מתוך 28 הנבחרים למועצה, 19 היו יהודים, 6 פולנים, 2 אוקראינים ורוסי אחד .... ששה מנבחרי היהודים מהגוש הלאומי היהודי היוו "קולו" (חוג) .... שלמה קוליקוביצ'ר, אייזיק בריק, ברוך כגן, ליאון כגן, אברהם קניביטש ובן ציון אייזנברג". ברוך כגן הנזכר גם הוא כאן הוא המהנדס ברוך כגן, אחיו הבכור של לוניה (נספה אף הוא).
האב, אריה לייב, בא ממשפחה אדוקה מאד. כילד למד בחדר, בגמנסיה ממשלתית בז'יטומיר כנער ומשפטים בבחרותו בוורשה. בקיאותו הרבה הן במשפט הרוסי והן הפולני, כמו גם במשפט העברי, הביאו למשרדו רבנים רבים של הקהילה כדי להתייעץ איך ניתן לשלב דין תורה עם החוק הפולני החדש. משרדו של אביה, אומרת מוסיה, היה ממוקם בתוך הבית כך שהלקוחות היו באופן טבעי לגמרי גם אורחי המשפחה. את הרבנים כולם זוכרת מוסיה היטב אבל מעל כולם, רבה הנודע של העיר, ר' שמחה הרץ מה יפית, איש מרשים ויפה תואר מאין כמוהו. מביקורו אצלם בבית, מספרת מוסיה את האנקדוטה הבאה: המטפלת הארמנית שלה קדמה את פני הרב הנכנס והושיטה לעברו את ידה בבברכה, והוא, כדי לא להעליבה חו"ח, לחץ את ידה המושטת .... לקוח רם מעלה אחר היה הגראף רומן פוטוצקי, איש עצום קומה ויפה תואר שהעדיף את שרותיו של עוה"ד כאהן על אלה של עורכי דין גויים ודחה בביטול את התהיות שהופנו אליו בשל כך. אריה לייב עצמו היה איש נמוך קומה אבל ניחן בכריזמה וחן לאין קץ, הוא היה תמיד במרכז תשומת הלב ואהוב על כל הסובבים אותו. כלפי הציונות, אומרת מוסיה, היה סקפטי לגבי סיכויי הצלחתה אבל היה יהודי גאה בכל רמ"ח אבריו.
האם , זוסיה (זיסלה) לבית ברנר, ילידת 1898, סיימה לימודיה בגמנסיה הרוסית בעיר, פעילה בויצ"ו ובארגון מכבי האש של "אסמונאה", אשת חברה מובילה ו"מושכת בחוטים". בית המשפחה, תחילה ברחוב הדויזיה ה 13 מספר 6 (שם נולדה מוסיה), לאחר מכן ברחוב השלישי במאי 66 (מול הכנסיה הפרבוסלבית), לאחר מכן ברחוב בנדורסקייגו ולבסוף ברחוב צ'יחה 8, היה מוקד לפעילות עסקית וחברתית בעיר. בשעות הערב, לאחר תום הפעילות העסקית של האב, היה הבית מרכז לשיחות סלון בנושאי פוליטיקה, תרבות וספרות. בניגוד לאביה, אומרת מוסיה, אמה היתה ציונית נלהבת ואף צבעה קירות שלמים בבית בתכלת לבן ....
התמונה, מסיבת פורים ב"פואייה" של קולנוע זפרן בעיר, ועפ"י הניבט ממנה, צולמה בשנות העשרים המאוחרות. על הקיר תלויה תמונתה של סופיה בטיצקה, מי שהיתה מלכת היופי של פולין בשנות העשרים וגם שחקנית קולנוע. בקומה שמעל לפואייה, אומרת מוסיה, היה מועדון קלפים שהוריה וחבריהם נהגו לשחק שם.
יושבים מימין:
ראשונה זו סוניה קורין שהתחתנה אחרי מלחמת העולם הראשונה עם קומיסר יהודי בצבא הבולשביקי, מעשה כמעט בלתי נתפס לזמנו. לאחר שהשתחרר מהשרות עשה חיל בעסקים בדנציג וערב פרוץ המלחמה ב 1939 השכילו השניים לברוח עם ממון רב ללונדון ושם הקימו את ביתם. לסוניה היו שני אחים בארץ (יוסף וצבי) בקיבוץ אפיקים. את התמונה היפה קבלה מוסיה מסוניה בעת שזו בקרה את אחיה בארץ.
שניה, זוסיה כאהן ואחריה מציץ ראשו של לוניה בעלה.
משמאל זו לולה שמיינסקה שהגיעה לרובנה מאודסה כפליטה בעקבות המהפכה הקומוניסטית. אמא של מוסיה ספרה לה שלולה היתה מרגלת והביאה איתה נשק כשברחה לפולין.
עומדים מימין:
ראשונה מורה ספוז'ינסקה, היא לא מרובנה.
שני הרופא ד"ר יוזק הלפרין, נספה.
שלישי גרישא ריידל. גרישא הוא אחיה של הפעילה הציונית רוזה ברלינר. הוא היה עם משפחת כאהן בגטו בלבוב, ואפילו "בא להיפרד ממני ביום שעזבתי את הגטו בדרכי לוורשה" אומרת מוסיה. הוא ניצל בדרך נס ועלה ארצה.
רביעי זכריה ויירנה שהיתה לו חנות "דראגסטור", נספה.
זו עם הצילינדר לא זכורה בשמה.
משמאל זה יוזק קופרשטיין, סוחר רווק ו"פלייבוי" (ורקדן נהדר, אומרת מוסיה), אדם צבעוני ונחמד ובעל לב, נספה.
