רובנה עיתונות יהודית 4

על שתי התמונות ומקרא המצולמים

צוות העובדים ב"ווהלינער לעבן" (חיי ווהלין), העיתון היידי המרכזי ברובנה ובווהלין בכלל, וממשיך דרכו ה"ווהלינער צייטונג" (עיתונה של ווהלין). ניתן להתרשם בנקל שהאנשים המאיישים את השורה החזיתית ("שורת הנכבדים") בשתי התמונות הינם אותם אנשים כאשר 8 שנים מבדילות ביניהן.

התמונה הראשונה

שורה קדמית מימין לשמאל: הראשון לא מזוהה, דורה פייגל, אחותו של המוציא לאור ישראל פייגל, השלישי לא זוהה, שמואל שרייער עורך העיתון, אברהם חיים נאמן, ישראל פייגל המו"ל, יעקב ויגדורוביץ', אשר שטיל, שותף לעריכה ולכתיבה, "בעל העט המושחזת".

שורת הביניים: שני משמאל ישראל דינס, שלישי פסח לייב הירשפלד.

שורה עליונה: ראשון משמאל שמואל רוזנהק, שני לייב שפילברג.

התמונה השניה

שורה קדמית מימין לשמאל: יעקב ויגדורוביץ', ישראל פייגל, המוציא לאור של העיתון, הן בגרסתו הראשונה והן בשניה, בנציון ח. באראניק (אילון) העורך, אשר שטיל, דורה פייגל, מ. אטשטיין, י. הולובשקה (הולובשקו).

שורה אחורית מימין לשמאל: י. זפרנסקי, ז. (זוניה) פינקלשטיין, בנעוריו היה פעיל מרכזי בקן "השומר הצעיר" בעיר, ככל הידוע נספה בשואה. סדר הדפוס ה.ל. חיגר, א. שוסטק, ב. שטיל, יעקב בורד, העורך האחרון של העיתון (בגרסתו המאחורת – ה"ווהלינער נייעס"), ש. גנצברג, ח. זגרניצ'ני, ש. גלוז, פועל הדפוס מ. באראל, פועל הדפוס מ. אוקס (אפשר שכאן טעות בזיהוי ולמעשה זהו פסח קרנצברג).

בת רובנה, מוסיה כאהן, שמסרה לי עדויות רבות חשיבות לאין שעור אודות עירה, ספרה לי (ביום 2 באוגוסט 2017) גם את הדברים הבאים:

אביה, לאון ("לוניה"), היה עורך דין מוביל בעיר, ובין היתר, גם בעליו של בית עצום-מידות במקום המרכזי ביותר בעיר - ברחוב "השלישי במאי", מול הכנסיה הפרבוסלבית. בבנין זה הושכרו שטחים רבים למסחר ולמגורים וביניהם מרתף הבנין שבו פעל בית הדפוס של ה"ווהלינער צייטונג" !  מו"ל העיתון, ישראל (איז'ה) פייגל, גם התגורר בבנין. כילדה סקרנית מוסיה "הסתובבה" הרבה בבית הדפוס שבמרתף הבית בו גדלה והכירה היטב רבים מהמצולמים כאן. יותר מכל היא היתה מיודדת עם סדר הדפוס ה,ל. חיגר ואפילו נכחה בחתונתו. חיגר נספה בשואה.

את הדפוס הקים במקור יונה פייגל, אביו של ישראל, משכנו הראשון היה ברחוב "הדיויזיה ה 13" מספר 2 והוא נקרא אז דפוס "פייגל את ליטבק" (ליטבק, הוא שמואל ליטבק, בעלה של ברנצ'ה, אחות נוספת של ישראל). ישראל פייגל נשא לאשה בחורה מאד יפה ממשפחה מיוחסת (צופרון) מהקוקז, והיה בקשרים מצוינים עם הוריה של מוסיה, "כבן משפחה" ממש היא אומרת. בית הדפוס פעל למעשה עד כניסת הרוסים לעיר בספטמבר 1939. מאוחר יותר במהלך המלחמה, כמו מוסיה ומשפחתה, גם גורלו של פייגל הביאו ללבוב ולגטו ושם גם מצא את מותו. זכור למוסיה כי ביום האקציה בה נלקח אביה מביתם ליעד ממנו לא חזר, מיהר פייגל להגיע לביתם בדאגה מרובה. אשתו של פייגל שרדה את השואה, דורה אחותו (צודר לאחר נישואיה) נספתה.

מוסיה גם זיהתה בתמונה את פועל הדפוס פסח קרנצברג. לדבריה, הלה היה חותך הנייר, הוא ניצל בשואה ועלה ארצה לאחר המלחמה.