רובנה תנועות הנוער הציוניות השומר הצעיר 11א
על ה"סמינריון" מפי חיים גולן בפגישה עמו ב"בית המוגן" ב"אפעל" ביום 20 בספטמבר 2014.
בשנת 1934 נערך בוורשה סמינריון כלל-ארצי של "השומר הצעיר" שייעודו היה חיזוק אידיאולוגי של התנועה. לאחר מכן הופצו תכניו לקינים השונים ברחבי פולין. בסניף החשוב של רובנה פעלה מחלקה של ההנהגה הראשית ואך טבעי היה שרובנה תהיה בחזית האידיאולוגית. ואכן, הסמינריון שנערך בקן ברובנה (בתמונה) במשך מספר ימים בחודש ינואר 1935, היה חלק מאותה תכנית. מי שהעביר את הסמינריון היה שיקה כהן (בשורה התחתונה שני מימין) שקיבל את הפיקוד על גדוד "אל על" בעיר מזלמן זילברפרב (ליבנה) לפני עלייתו של זה ארצה ב 1936.
ב 1934, יש לזכור, היה העימות הגדול בין בן גוריון לז'בוטינסקי על ההגמוניה בתנועה הציונית. כאשר בן גוריון כבש את הנהגת ההסתדרות הציונית, מי שמלאו עבורו את תפקיד "פלוגות השטח" היו אנשי "השומר הצעיר". הן בן גוריון והן ז'בוטינסקי הופיעו ונאמו בפני קהלים גדולים ברובנה באותה תקופה.
בכלל, אומר גולן, ההשפעות של אלמנטים ארץ-ישראליים על פעילות והווי הקן היו מידיות וחזקות ביותר. שימעם של שירים חדשים מא"י למשל היה מגיע לקן תוך ימים עד שבועות ספורים ! וכל פעולה בקן היתה נפתחת תמיד בשירה עברית אדירה.
על המשמעות העצומה שייחסו בשוה"צ לענידת סמל התנועה על דש הבגד (בצד שמאל ....) מספר גולן את הסיפור הבא: בלבוב, בדרכו לעליה ארצה, הוא נכנס כמובן למשרדי הנהגת התנועה והציג את התעודה המקנה לו את הזכות לענוד את הסמל. הוא אמנם קיבלו אבל היה רשאי לענוד אותו רק לאחר עלותו על האניה שתביא אותו לחופי הארץ. לסמל אגב קראו "סימן" ולא סמל ....
מקרא המצולמים בתמונה:
למטה מימין לשמאל: רחל פישמן (בארץ בקבוץ ניר דוד), שיקה כהן (בארץ בקבוץ שער הגולן), מרים יחיאלי (נמנתה על קבוצה גדולה של חברי התנועה שברחו לאוזבקיסטן עם פרוץ המלחמה, בארץ בקבוץ ניר דוד), פסל (פעסל) חברתה הטובה של חנה אירלין (בתמונה ג"כ), ומאשה כגן. הכורע משמאל לא זוהה.
בשורה השניה מלמטה: מימין זו חנה אירלין (בארץ בקבוץ יקום), אחריה מרים דרוקר, אף היא נמנתה על קבוצת הבורחים לאוזבקיסטן, לפני אחרונה היא יוכבד (יוכה) מה-יפית, בקבוצת הבורחים לאוזבקיסטן (בארץ יוכבד דבורקין בקבוץ ניר דוד), ואחרון הוא פנחס גוז (עלה ארצה). ביניהם מציץ ראשו של יצחק (איציק) שרייבר, מהבורחים לאוזבקיסטן, בארץ בניר דוד ואח"כ בחיפה.
בשורה העליונה מימין לשמאל: הקיצוני עם כובע הברט שמו סשה. הראשון בקבוצה המרכזית הוא מיכאל ליטבק, נמנה על הקבוצה שברחה לאוזבקיסטן ב 1941. לאחר המלחמה הגיע ארצה וכמו רבים מחבריו, היה לחבר ניר דוד. הוא נהרג בקרב טרגי למרגלות הגלבוע ב 1 באוגוסט 1948. חיים גולן (אחריו בתמונה) אומר כי ליטבק היה אינטלקטואל ואידיאליסט בעל שיעור קומה. (ראו גם דברים לזכרו בספרו של מנחם גלרטר "הגמנסיה העברית תרבות ברובנה", עמ' 205-206). שלישי הוא משה שכינויו "פערד" (סוס) שעלה ארצה והתיישב בכפר מונש. הרביעי (בעל פני ילד) לא זכור בשמו אבל בארץ היה חבר קבוץ המעפיל. החמישי היה צייר מוכשר אך אינו זכור בשמו. אחד לפני אחרון (עם קרחת) זהו ישק'ה זילברפרב ואחרון בחור (לא זכור בשמו), גם הוא היה בין הבורחים לאוזבקיסטן אולם בחר להישאר בברית המועצות לאחר תום המלחמה. בשלב מאוחר של חייו הוא עלה ארצה, הצטרף לחבריו בקבוץ ניר דוד ושם גם נפטר. ראש בודד מעל כולם למעלה (עם צוארון לבן) זהו יוס'ל (זילברשטיין ?).
חיים גולן בוחר להרחיב את הדיבור אודות מאשה (מרים) כגן:
כגן, אומר גולן, היתה בחורה מוכשרת מאין-כמותה. במפגש של ביאליק עם תלמידי הגמנסיה "תרבות" במהלך ביקורו הדרמטי ברובנה באמצע נובמבר 1931 (מפגש שגם גולן השתתף בו !) היא ציטטה בפניו מתוך שירו "אמי זכרונה לברכה" (או שמא "אנחתי"). ביאליק התרגש מאד, קרא לה בו במקום והבטיח לה מלגת לימודים בווילנה. בבוא היום, מאשה אכן עזבה את רובנה לטובת לימודים בסמינר למורים בווילנה וסיימה אותם בהצטיינות. גולן מצטט את שמואל אמרנט, מנהל הסמינר באותם ימים (לחם ביחידת פרטיזנים בשואה, עלה ארצה לאחריה), כמי שאמר שמאשה היתה התלמידה הטובה ביותר שלו מאז ומעולם. כגן חזרה לרובנה ממש ערב פרוץ מלחמת העולם ובתקופת הסיפוח הרוסי (החל מיוני 1941) עבדה כמורה בגמנסיה (אז כבר במתכונת הסובייטית שנכפתה עליה) והיתה מיודדת מאד עם המנהל ד"ר רייס. מאשה שמרה על קשר מכתבים עם גולן (המכתבים אבדו) ממש עד סופה המר בשואה.
על ביקורו של ביאליק ברובנה ובגמנסיה "תרבות", מומלץ לקרוא את תיאורו המפורט של מנחם גלרטר בספרו "הגמנסיה העברית תרבות ברובנה", עמ' 156-166.
