תחנת הבריחה בזלפלדן ישראל רידלניק 2א

אודות מחנה העקורים הגדול בזלפלדן

אבא גפן, ממפקדי תחנת "הבריחה" המרכזית שבזלצבורג, כותב בספרו "פורצי המחסומים", בעמ' 139, כך: מחנה זלפלדן, נודע גם בשמו מחנה "גבעת עבודה", נמצא במרחק כ 80 קילומטר (דרומית) מזלצבורג, קסרקטין בו גרו לפני כן עקורים לא יהודים וקיבולו למעלה מ 3000 איש. כיוון שהמחנה נמצא קרוב לגבול שבין האזור האמריקאי של אוסטריה לאזור הצרפתי, הקימונו בו נקודת "בריחה" וחייל הבריגדה שלמה ואן אסן נשלח לשם כדי לטפל בענייניה. עם התגברות פעילותנו במחנה נשלח לשם לנהלו חייל הבריגדה דב פרוטר. צוות "הבריחה" במחנה כלל בד"כ כ 15-20 פעילים ופעילות.

זלצבורג היתה כאמור צומת מרכזי, אליה הוליך נתיב "הבריחה" העיקרי בארופה - מווינה, וממנה יצאו שני נתיבים - לגרמניה בצפון ובמערב ולאיטליה בדרום. למחנה בזלפלדן נועד תפקיד רב חשיבות בלוגיסטיקה הזו. "המשימות היו ככלות הכול ברורות למדי" כותב יהודה באואר בספרו "הבריחה", בעמ' 253: "העברת מירב האנשים לגרמניה ולאיטליה כדי שלא יוסיפו לחיות בתנאים המזעזעים של מחנות המעבר באוסטריה" ובעמ' 166: "גרמניה עשויה היתה לשמש מקלט זמני ליהודים ואילו איטליה היתה נקודת האיסוף העיקרית למשלוחי עליה ב' לארץ ישראל".

ציר התנועה מזלצבורג לזלפלדן, בתחום השליטה של שלטונות הכיבוש האמריקאים, ומשם לאינסברוק, בתחום השליטה של שלטונות הכיבוש הצרפתיים, בואכה מעברי ההרים לאיטליה, היה בעל חשיבות עצומה, וזרוע קשיים. וכותב על כך גפן בספרו, בעמ' 182-183: מזלפלדן עברו האנשים לאיטליה, הן דרך אינסברוק והן ישר לאיטליה דרך הרי האלפים הגבוהים. המעבר דרך אינסברוק היה קל יותר. לעיתים הצלחנו להעביר את האנשים לאינסברוק ברכבות. הבחורים שלנו ידעו "להסתדר" עם עובדי הרכבות. במיוחד היינו זקוקים לסידור זה בשביל זקנים, נשים וילדים. הרבה יותר קשה היה המעבר הישיר לאיטליה ובדרך זו השתדלנו לשלוח רק צעירים אשר כוחם במתניהם. הללו היו עוברים בלילות, דרך השדות, והיה עליהם לטפס במעלה הר תלול ובשבילים צרים ופתלתלים בהם מעבר לאיש אחד בלבד. לאחר מכן המשיכו את דרכם במישור כשמונה קילומטרים ושוב טיפוס על הר גבוה. רבות היו התקלות.

קשיים ואתגרים מורכבים היו קיימים גם בציר המקביל, אל ומגרמניה. בסמוך לזלפלדן, מצידו הגרמני של הגבול, שכן מחנה העקורים הגדול באד רייכנהאל. וכותב על כך באואר בספרו, בעמ' 289-290: ב 11 באפריל 1947 עשתה דרכה שיירה של עקורים מזלצבורג לזלפלדן על פי היתר רשמי, אלא שבדרך, עצרה השיירה בבאד רייכנהאל, מחנה עקורים על אדמת גרמניה. שם נטשו האנשים שעמדו לעבור (למחנות העקורים) בגרמניה את המשאיות ואת מקומם תפסו אחרים, כאלה שהיו אמורים לעזוב את גרמניה ולנסוע לאוסטריה (בדרכם לאיטליה). אז המשיכה השיירה לזלפלדן והגיעה עם אותו מספר אנשים כפי שעזבו את זלצבורג, אולם לא עם אותם האנשים. עבר זמן רב למדי עד שהשלטונות האמריקאים עמדו על התחבולה.